ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 11 במאי, 2009
ע"י נתי ק.
ע"י נתי ק.
טניה בת ה-17 גרה עם אחיה התאום, אחות גדולה דאשה, הוריה וסביה בדירה משותפת בת שני חדרים בלנינגרד שלפני מלחמת העולם השנייה. כשאומרים דירה משותפת, מתכוונים מטבח וחדר רחצה משותפים ל 5-6 משפחות, קירות מקרטון ורגליים במסדרון. טניה ודאשה ישנות באותה מיטה בגלל מחסור במקום, כולם תמיד נמצאים אחד בתוך השני ולברוח אפשר רק לספרים או למחשבות. למרות שטניה היא נערה בגיל ההתבגרות, היא ילדה בנפשה, היא אוהבת לישון עד מאוחר ולקרוא, אין לה חברות ואת כל המידע על בנים ובנות היא מקבלת מאחותה שרואה בה תינוקת ומנסה לגונן עליה בכל העניינים שבינו לבינה.
ביום בו פלשה גרמניה לברה"מ, משפחתה של טניה עדיין לא מאמינה שהמלחמה התחילה וכמובן לא צופה את הרעות שבדרך. עם זאת הם מתחילים להיערך למלחמה ושולחים את טניה לקנות אוכל למשפחתה. בהיותה ילדה, היא לא מצליחה להסתדר עם המשימה ובמקום לעמוד בתורים אינסופיים מתיישבת על הספסל לאכול גלידה. מרחוק היא מבחינה בקצין יפה תואר אשר מתבונן בה. טניה מתאהבת בבחור ממבט ראשון והוא עוזר לה לקנות את המצרכים ומלווה אותה הביתה. לרוע המזל אותו הקצין, אלכסנדר מתגלה כחבר החדש ואהבת חייה של האחות הגדולה. בשל הקרבה המיוחד בין האחיות היא מנסה לשכוח את אלכסנדר ולדכא את הרגש שמפעפע בה ומסרב לגווע. אלכסנדר, אשר גם הוא מתאהב בטניה, ממשיך להיפגש עם דאשה ולהתמודד עם סוד בעברו שידוע רק לדמיטרי, חייל המשרת יחד איתו ומביע עניין בטניה.
המלחמה תופסת תאוצה והמצור על לנינגרד נעשה יותר ויותר צמוד. ההקצבות של אוכל הולכות וקטנות, הרעב מפיל חללים הן בשכניה ומכריה של טניה והן במשפחתה. למרות הרעב והקור, למרות השכול ופחד, האהבה של טניה לאלכסנדר ושלו אל טניה מתקיימת ואף מתעצמת. האהבה הבלתי ממומשת, הכמיהה שלהם אחד לשניה על רקע אירועים בלתי נתפסים על הדעת, מדהימה. האהבה,אותו המבט החולף, מגע מקרי, משפט שנזרק לחלל, כל אלה עוזרים לטניה לשרוד, הם אלה הגורמים לה לקום בבוקר ולהיאבק על קיומה.
לאחר סדרה של מאורעות האוהבים מאחדים רק כדי להיפרד שוב ולמצוא את עצמם שוב וחוזר חלילה. הסוף עצוב, אך משאיר פתח לתקווה, לא אצל טניה ואלכסנדר, אלא אצל הקורא.
לא ציפיתי שאוהבת את הספר, הוא נשמע לי יותר מדי כסיפור רומנטי ואכן הספר לא חף מפגמים. הפגם העיקרי שלו הוא חלק אחד מלא בתיאורי מין שלא היו מביישים חוברת של פורנו רך. החלק הזה נראה כאילו נכתב על ידי סופר אחר והוכנס בכוח לסיפור, ממש כמו שאמרו לה שללא תיאורי סקס הספר לא יימכר. עם זאת אחרי הפרק הזה שמגיע לאחר כ- 400 עמודים ונמשך כ- 50 הסופרת מתעשתת וחוזרת לעצמה לקראת הסיום המרגש של הספר. פגם נוסף הוא הקיצוניות של הגיבורים על רקע גיבורי משנה של הספר, שרובם ככולם רעים, חלשים ואנוכיים ביחס לגיבורים הראשיים, בעלי תכונות אופי שונות בתכלית. דמותה של טטיאנה תמימה מדי, ילדותית מדי, טובת לב מדי, אם כי דווקא דמותה הפריעה לי פחות. לעומת זאת דמותו של אלכסנד, קצין וג'נטלמן, כל כך חזק פיזית ונפשית, כל כך משכיל ובקיא בשירה ובספרות , כל כך יפה תואר וכמובן פר הרבעה לא קטן עד שלא ממש הצלחתי לדמיין אותו, כי קשה לדמיין גבר מושלם כל כך
עם זאת, הארבע מאות העמודים הראשונים כל כך כובשים ומקסימים, תיאור האהבה שלהם כל כך נוגע ללב שגרם לי לדמוע לא פעם ולא פעמיים לאורך הספר (דבר שמזמן לא חוויתי) ותיאורי המצור, הרעב, הפחד וכמיהה לחיים כל כך מדויקיים, שהקריאה הופכת למשתלמת ביותר.
על אף המלצות לא כל כך מחמיאות, אקרא את המשך הטרילוגיה, את "טטיאנה ואלכסנדר" ואת summer garden, שטרם תורגם לעברית.
אגב, למי שקרא ואהב, באתר הבית של הסופרת, יש תמונות מסיורה בלנינגרד, תמונות של הדירה בסובייט החמישי, של פסל "הפרש מברונזה" ורחובות טיפוסיים שנזכרים לאורך הספר.
http://www.paullinasimons.com/soviet.htm
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
