הביקורת נכתבה ביום שני, 23 בספטמבר, 2024
ע"י המורה יעלה
ע"י המורה יעלה
ספר שכולו אווירה משרדית רעילה.
*חשש ספויילר
היחסים בין הדמויות מאוד הזכירו לי את הסדרה "המפקדת" (כשהם יתבגרו קצת ויעברו מעבודה מיותרת בצבא לעבודה מיותרת באזרחות.)
הספר מתחיל ביום הולדת שלושים ומשהו של בחורה חסרת חברים וחיים פרט לעבודה שהייתה אמורה להוציא אותה מחיי עקרת הבית להם נועדה לדעת החברה השמרנית בה נולדה.
השאלה לאן את יוצאת משם???
מה שנראה כמו יום הולדת תמים מתברר ומידרדר למתקפה אלימה (כמה אקטואלי) שלא ברור מי מעורב בה ומה מטרותיה עד הרגע האחרון.
אם זו ג'ולין עצמה, הגיבורה מוכת האובדן שמאשימה את עצמה, כמו הדמות של טולי, שחוגגת את יום ההולדת העלוב בתבל.
אם זה קליפורד הגבר הרעיל הטיפוסי שמוטרד מכך שהוא מטריד אותך, אבל תכלס בכל משרד יש אחד כמוהו והוא בדרך כלל משובץ לתחום שהכי לא מתאים לו (קליפורד ה"ידידותי" מלוהק למשאבי אנוש, בדומה לכפיר שמקודם ועובד עם עוד ועוד אנשים ובעיקר נשים באופן חסר פשר והיגיון)
ועד שהיא עוברת את משוכת קליפורד/כפיר היא זוכה לרמה חדשה לגמרי של רעילות, שזה הגבר הרעיל החריג שיש לכם עבר משותף שהוא עצמו יצר.
ארמין שמאלץ את ג'ולין להתחזות למאוהבת בו ומאורסת לו כדי לא לאכזב את אימו הגוססת, מזכיר את הילל שתמיד ייקח את הצד של משפחתו אבל את תחשבי שאתם מין כזה צוות סודי, השקרים יתחילו להיעשות מטורללים ברמות אחרות כשיהיו מעורבים עוד ועוד אנשים והוא יציע לך משהו שאת חושבת שאת ממש רוצה בתוך המציאות המעוותת שהוא יצר במוחך.
והבנות בעיקר סנוביות ולא עוזרות לך בכלום, תרומתן העיקרית היא לרכל עלייך בקבוצת ווטסאפ שבסופו של דבר נעשית גלויה לעינייך (מין התעללות תאגידית או משהו? דרך למכר אנשים לעבודה?) ולאבחן אותך כמיזנטרופית. דווקא את קייטלין חיבבתי יותר מרונדה. קייטלין תמיד נשארת קרירה ושונאת, רונדה מקבלת את העזרה שלך אבל נוקטת בפאסיב אגרסיב.
הדבר היחיד הטוב בספר הוא מיילי המתוקה, שכנתה של ג'ולין שהיא ילדה הסובלת מהזנחה הורית ולמעשה למרות עושרה של המשפחה גרה בחדר המדרגות. היא מקפידה לדבר עם ג'ולין ולתת לה מתנות עבודת יד ליום הולדתה.
במשך כל הספר אני תוהה לעצמי מתי ג'ולין מאמצת אותה כבר!!! זה כל כך מתבקש. שכנות כזו לא מוצאים בכל יום, וחוץ מזה מיילי, חרף גילה הצעיר, מזהה את מה שג'ולין לא מזהה - עד כמה הגברים בחייה של ג'ולין רעילים ואלימים, ושמערכת יחסים בין אישה לגבר לא אמורה להיראות ככה. כולם מחכים שג'ולין בת השלושים פלוס תתחתן, אפילו הוריה השמרניים מפספסים את ההידרדרות... הם שמחים לראות כל גבר לידה גם אם הוא יצא כרגע מפח אשפה, ורק מיילי שואלת אותה מה הגברים האלה מהווים עבורה, בעצם.
הספר לא טוב, וגם העריכה, מה שאני לא נוטה להעיר עליו - ברמה נמוכה.
הקריאה על אחריותכם בלבד.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
המורה יעלה
(לפני 11 חודשים)
שאלה פילוסופית...
פחות התחום שלי, תודה.
|
|
|
גלית
(לפני 11 חודשים)
תודה על התשובה
לא נראה לי שקראנו את אותו הספר.
כמובן - מה זה משנה , כל אחד וטעמיו ואהבותיו. אבל בהחלט יש על מה להתווכח , סה"כ בשביל זה אנחנו פה. אני בד"כ מתעצבנת משגיאות הדפסה/עריכה/ומקלדת ונוטה לראות בהן עלבון אישי וזלזול בי כקוראת אבל לא זכרתי כאלו שצרמו לי בספר הזה - לכן שאלתי. |
|
|
המורה יעלה
(לפני 11 חודשים)
היי גלית
כתבתי את הביקורת בספונטניות ממקום רגשי, לא ניתחתי כל דבר אך לבקשתך:
*בקשר לעריכה נורא בלט לי שהיו טעויות כתיב מביכות כמו "אימיילי" במקום אימייל. קורה שיש טעויות אבל זה מסוג הטעויות שאצלי לפחות מעוררות חשש, ואני בודקת שאין איזה מושג מילניאלי שפיספסתי כמו "אימיילי". כבר לא אומרים היום אימייל אולי? כי פסקה אחריי זה יש עוד ביטוי שהמציאו והוא משחק מילים כזה עם המילה ניק, כשאת חושבת שזו שגיאה ואז את מגלה שזה מודע לעצמו ואני הקוראת זו שיוצאת הסתומה פה... כמו להשתתף באיזו מסיבה שלא הוזמנתי אליה, למרות שאני בדיוק בגיל ובסטטוס המתאים והייתי הכי אמורה להיות מוזמנת אבל אופס, בסוף לא. לרוב עריכה זה לא דבר שאעיר, אבל אם הזלזול בעריכה נעשה מצד מישהו שיכול להרשות לעצמו לזלזל בעריכה... מעדיפה טעויות שנעשות אחרי הגהה ולא את הקלילות שבלא לשים לב לטעויות שלך. אבל זו אני. *כמו שפואנטה ציינה - הכריכה כל כך מודעת לעצמה שזה כואב. נפלתי בפח של הכריכה, שוב כקוראת יצאתי סתומה, חיפשתי סיפוק מיידי כמו סוכריות בצבעים זרחניים כי אופס יש עלינו טילים אבל אנחנו לא מסכנים ואנחנו לא איראנים מוכי יגון כמו גיבורת הספר. שוב - יש משהו בספר הזה שגורם לי להרגיש סתומה, וכנראה זו הכוונה. *אולי אני ואת גדלנו על חינוך שונה אבל מבחינתי אם מישהו שעובד איתי ונראה נחמד משקר להוריו שאני מתחתנת איתו ואוסף תמונות שלי, בונה מזה סיפור שלם שמעולם לא היה ואני בעצם משתתפת בסרט שלא ידעתי כמו המופע של טרומן - אני לכל הפחות אדווח לממונים. הבעיה זה כשאת לא יודעת מי בעצם הכי רעיל. יש עוד אבל נראה לי שלא נשכנע זו את זו וגם אין צורך. על טעם וריח אין מה להתווכח. |
|
|
גלית
(לפני 11 חודשים)
וואוו. איזה הבדלי תפיסה דרסטיים.
לא ברור לי איך ראית את כל הדברים הנוראים הללו בספר שאני מצאתי מכמיר לב,
קליף הוא גור כלבים חמוד, ארמין לא מאלץ אותה לכלום , למעשה היא מייצרת את הסיטואציה בהיותה סטוקרית ומשתפת אתה פעולה מתוך הזדהות עם מצבו המשפחתי הדומה לשלה. לא זכורה לי התקפה אלימה כלשהי, ולקרוא למיילי מתוקה? הילדה ללא ספק במצוקה קשה אבל זה לא התפקיד של ג'ולין להציל אותה ( והיא לא באמת מתאימה לתפקיד הזה), כן הפריע לי שג'ולין לא הייתה יותר נחמדה אליה כי זה ממש התבקש, אבל השכנה הרווקה עם נטיות הרס עצמי לא אמורה להיות התמיכה הרגשית של בת עשרה מוזנחת וצמאה ליחס.וגם מי רוצה בת עשרה שיפוטית שתגיד לך מה לא טוב בחיים שלך ? לא מספיקה אימא הלחצנית וכל המשפחה המורחבת? זה ספר על בדידות נוראית ועל שגרה מדכאת ,וחוסר ברירה , וחיים על סף עוני, ובעיקר ניכור . קראתי ממש לא מזמן ואני חשבתי שהוא משעשע למדי ,הוא זורם ,הוא אמין ,אבל הוא ריאלי, והמציאות פשוט מדכאת. אבל אני אהבתי אותו ואני חושבת שהוא כתוב טוב. תרצי להסביר מה הפריע לך בעריכה? ( ואני מסכימה עם הבקורת של דינה מלפני יומיים https://did.li/zN75q) |
|
|
המורה יעלה
(לפני 11 חודשים)
לא ברור לי
הבחירה של הוצאה כמו ידיעות אחרונות לתרגם את זה, ועוד בצורה גרועה, אני מניחה שיש פה גם שיקולים פוליטיים
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 חודשים)
המורה יעלה
סקירה מעניינת. אוותר על הספר.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 11 חודשים)
נראה לי שהכתובת על הקיר (תרתי משמע).
כריכת 'שוקולד מנטה מסתיק' זה כבר חשוד. וגם סופרת קנדית ממוצא מעורב איראני ובריטי עם שם צרפתי ושם משפחה קוריאני?? כאילו דא. |
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
