ביקורת ספרותית על חנות הספרים של האתמול מאת איימי מאיירסון
ספר בסדר

---

מירנדה, הוא שמה של דמות אישה מהספר שנקרא "הסערה". זהו ספר ששני הוריה של העלמה מירנדה אהבו, ובחרו בשמה כי ככה וגם כי היא נולדה בנסיבות שנולדה - והכול התחבר להם.
אם כן, מירנדה שלנו נולדה ביום סערה וסופה, נקראה על שם הדמות מהספר האהוב, שהוריה שהיו בעלי חנות ספרים קטנה ואינטימית ולפי טעמם האידיאולוגי והאחר, חנות שאף היא קרויה על שם אחד הדמויות מהספר.

אז מירנה נולדה למשפחה באל-איי, היישר אל תוך דרמה משפחתית מורכבת ורוויית שקרים.
את מירנדה אנחנו פוגשים בהיותה אישה בשנות העשרים שלה. מורה להיסטוריה בקצה השני של ארה"ב, לשם ארשה לי להמר שנמלטה ממשפחתה האוהבת. מתגוררת עם בן זוגה מורה להיסטוריה אף הוא.
וכשאנחנו פוגשים את מירנדה, היא פוגשת בתעלומה מסתורית וחידתית הקשורה במשפחתה הקטנה: אמא, אבא ודוד בילי אותו לא ראתה 16 שנים ועם הידיעה על מותו יוצאת מירנדה מסע פתרון התעלומה באמצעות פתרון חידות שהותיר לה הדוד בילי טרום-מותו ואשר מספרים לה את סיפור חייו).
אז דרמה משפחתית - מה אומרים - היש באמת משפחות מאושרות (באותה הדרך או בכלל)? ורוויית שקרים - מה אומרים - היש כנות אמת במשפחות?
וסיפור על יחסי אמהות-בנות. לכאורה קרובים ובאמת.. מה אומרים - היש קשרי אמהות-בנות קרובים וטובים באמת?

אז, מסע חידות שיוצר בילי הדוד האהוב והנעלם - מסע חידות שמירנדה עוברת כדי להגיע להכיר באמת את הדוד האהוב מילדותה, אל מיהו היה דוד ביל, ומיהם מעט האנשים שפגשה לראשונה מירנדה בהלווייתו, שם הייתה לבד מבין בני המשפחה. ואל פתרון התעלומה.

המעגל ייסגר. התעלומה תיפתר. ואני אוהבת ספרים בהם תעלומה נפתרת, נסגרת וננעלת ולא משאירה לקורא לדמיין. יותר מזה - ספרים, בעיקר כוללי תעלומה שסופם לא סגור - מעצבנים אותי, כלומר לא הם אלא הסופרים שבדו אותם.

ומה אומרים - דודים? הם תמיד דודים, באמת? ודודים זה טוב?

הייתי אומרת, רוצים תשובות, לכו תקראו.. אבל ויש אבל - הספר גדוש ועמוס ומייגע בפרטים. הסיפור עד פחות או יותר אמצעו איטי מאוד ברמת המייגע ומשעמם. וכאמור, פחות או יותר באמצע, מתחיל לרוץ בעניין עד לבעצם סיומו של הסיפור איפושהו כמה עשרות עמודים לפני סופו ואז שוב ייגוע פרטים, איטיות ומיותרות.
עד לכמחצית הספר מצאתי עצמי מדלגת על פסקאות פה ושם, יען כי הבנתי את הקטע והקטעים מיגעים, בעשרות העמודים האחרונים רפרפתי קלות רק כדי לא לפספס איזה קטע מוצפן (לא היה), והשאר - אש. כולו 368 עמ'

אז, אם אתם פוגשים בספר הזה במקרה בספריית הרכבת (היי, הושאר אתמול בתחנת "השלום", ויאללה, מה עם איזה הסכם שלום שיעיף אותנו כבר מהבוץ העכור באמת, וגם אם זמנכם בימים אלו בידיכם כי היי המקום שאתם עובדים בו ב"חופש הגדול" יופיהיי יופיהיי, ורק הארז קשישא, תרד מהעץ ותן לחזור לעבודה) וגם אין טיסות ולאן לטייל - אז, לכו על זה.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על חנות הספרים של האתמול