ביקורת ספרותית על סערה באוקטובר מאת אלישיב שמשי
ספר בסדר

---

"נוהל קרב חפוז שכזה, שבו גם בחטיבה אין יודעים אל־נכון מה קורה ולאן נוסעים, לא ציירתי לי מעולם" (עמוד 14). 

 הספר "סערה באוקטובר" שכתב תא"ל (מיל') אלישיב שמשי (הוצאת מערכות, 1986) הוא תיאור לחימת גדוד השריון 430, שעליו פיקד במלחמת יום הכיפורים. הגדוד, גדוד מילואים בחטיבה 500 שבאוגדה 162, גויס עם פרוץ המלחמה ונשלח לחזית הדרום. שמשי הוביל את גדודו בקרבות הבלימה, בצליחת תעלת סואץ, בהשמדת בסיסי טילים, בקרב על העיר סואץ ובכיתור הארמייה השלישית. 

במתקפת הנגד הכושלת ב־8 באוקטובר לחם גדודו בקרב קשה. גם אז לא נתן לתחושה הקשה לערער את ביטחונו באנשיו ובצה"ל. "על אף הדברים שראינו ביום הארוך והקשה ההוא בטחתי במפקדי יחידות־המשנה ולבי היה סמוך ובטוח שהחיילים יעשו את המוטל עליהם ואף למעלה מזה. עם כל כובד האחריות הרובץ על כתפי, שאני המפקד, הייתי מלא אמונה שהגדוד יעשה יפה את המוטל עליו, ושהפתיחה הגרועה ושאר המאורעות העצובים אינם משקפים את יכולתו האמיתית של צה"ל, ועד מהרה נוכיח לעצמנו ולכל מי שפיקפק בכך שיש ויש על מי לסמוך, צה"ל היה, הווה ויהיה מבטחו של העם ומגנה של המדינה" (עמוד 29).

ואכן, שלושה ימים לאחר מכן הוכיח את נכונות דבריו. ב־11 באוקטובר זוהה כוח שריון מצרי שתקף את חטיבה 460. שמשי וגדודו הוזעקו לסייע. "עשרות כלי אויב נעו בתנועה רצופה, ולא היה אפשר לטעות במגמת פניהם. כשהגיעו לטווח של 2000 מטר מאתנו הוריתי לפלוגה ו' ולפלוגה ז' לעלות לעמדות ולצלוף באויב. הפלוגות פעלו כפי שמצפים מהן וקלעו קליעות מדויקות, ובתוך דקות אחדות היו כמה מכלי האויב ללפידים דולקים. שאר כלי האויב, שלםני דקות אחדות הפנו חרטום לעבר כוחותינו, נסוגו ושבו לאחוריהם כלעומת שבאו" (עמוד 38).

בהקדמה לספר כתב שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר יצחק רבין, כי "צופרי האזעקה אשר קרעו את דממת יום הכיפורים וקדושתו בשנת 1973, חייבים היו לעורר את כולנו לחשבון נפש לאומי ואישי. מה עשינו? היכן טעינו?" (עמוד 7). שאלות אלו מהדהדות נוכח אירועי 7 באוקטובר 2023, ודומה שראויות להישאל מחדש. 

רבין כתב כי "יחד עם אלישיב וחייליו אנו דוהרים בטנקים, נוסעים, עוצרים, יורים, לוחמים – ושותפים למכאובים ולקורת הרוח. המנהיגות הצבאית, שיקול־הדעת הנכון, נחישות הדעת, הדבקות במשימה, התושייה" (עמוד 8). מן הספר עולה דמותו של שמשי כמנהיג קרבי למופת, שהוביל את גדודו בשום שכל, ידע היכן לדבוק במשימה והיכן להעלות שאלות על נחיצותה, הפעיל את אנשיו במקצועיות ובקור רוח ופיקד מלפנים. על האופן שבו פיקד על גדודו במלחמה עוטר בעיטור המופת.
 
הספר שכתב הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה, אשר כמאמר רבין הוא "סיפורם של האנשים שעמדו אל מול פני המלחמה החזקה. בספר זה אפשר למצוא את התשובה לשאלה איך קרה, שבמלחמת יום הכיפורים נטתה לבסוף הכף הצבאית לטובת צה"ל, אחרי תנאי פתיחה כה קשים. מכל דף ומכל שורה בספר זה ניבטת התשובה" (עמוד 7).

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על סערה באוקטובר