ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בפברואר, 2024
ע"י פרל
ע"י פרל
הספר "יחד ורק יחד ננצח!" מאת רס"ן (מיל.) קובי סגל (הוצאת מערכות ומודן, 2018) הביא את סיפורה של חטיבת גבעתי במבצע "צוק איתן", תו פירוט מלא של לחימתה ברצועת עזה בקיץ 2014. "צוות הקרב של חטיבת "גבעתי" השמיד במהלך הקרבות 162 מטרות מסוגים שונים: אתרי שיגור, חדרי מלחמה, מחסני תחמושת ומרכזי לחימה של האויב. במהלך הלחימה נחשפו והושמדו בגזרת החטיבה שבע מנהרות התקפיות שהובילו לתחומי מדינת ישראל, עשר מנהרות לחימה הגנתיות ו-35 פירים שהובילו וחיברו ביניהן ובין הזירה הקרקעית. כמו כן אותרה והושמדה מנהרת הברחה אחת למצרים" (עמוד 161). החטיבה ספגה שבעה הרוגים ו-38 פצועים גדוד "פתן", שפעל תחת החטיבה, קיבל צל"ש מאלוף הפיקוד על לחימתו במבצע.
מפקד החטיבה במבצע, אל"ם (לימים תא"ל) עופר וינטר, "גדל בחטיבת "גבעתי" ובפיקוד הדרום מאז קיבל את תפקיד מפקד פלוגה. לאחר מסלול כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל וביחידת "מגלן" עברה כמה תפקידים עד שהגיע לפיקוד על פלוגת החוד בגדוד "צבר". לאחר מכן פיקד על הסיירת החטיבתית ובהמשך על גדוד הסיור החטיבתי. במהלך התקופה קיבלו היחידות שעליהן פיקד ציונים לשבח על תפקוד בלחימה מכל דרגי הפיקוד שמעליהן" (עמוד 23). באוגוסט 2013 מונה וינטר למפקד חטיבת "גבעתי". את האני מאמין שלו כמח"ט ביטה וינטר בסיסמה" "יחד ורק יחד ננצח!" (עמוד 23). קצין השלישות של החטיבה סיפר כי "מרגע שנכנס לתפקיד הוא התחיל לדרבן את כולם לקראת מלחמה מתקרבת" (עמוד 34).
עם פרוץ המבצע כלל צוות הקרב החטיבתי של גבעתי בפיקודו את גדוד צבר וגדוד הסיור מן החטיבה הסגולה, כמו גם את היחידה החטיבתית המובחרת רימון, וכן את גדוד השריון הבוקעים, גדוד ההנדסה להב, יחידת דובדבן, כוח מיחידת ההנדסה המובחרת יה"לם וכוח מיחידת הכלבנים עוקץ. "גדוד "פתן" של הצנחנים, בפיקוד סא"ל אבינועם, סופח אף הוא לצוות הקרב החטיבתי" (עמוד 44). המג"ד, סא"ל אבינועם אמונה סיפר למחבר כי זומן לקבוצת פקודות בחטיבת האם שלו, חטיבת הצנחנים הסדירה, ושם נודע לו כי אחד הגדודים, גדוד "צפע" יועד לעבור לצוות הקרב החטיבתי של "גבעתי". לדברי אמונה הוא התערב וביקש "שבמקום יצורף הגדוד שלנו – "פתן" – ל"גבעתי" מאחר שהחטיבה הזו, תהיה בעדיפות ראשונה להפעלה בעזה" (עמוד 44). בדף הקרבי שהפיץ ללוחמיו בטרם המבצע כתב וינטר "נפעל יחד בנחישות ובעצמה, יוזמה ותחבולה ונחתור למגע עם האויב. נעשה הכול בכדי לעמוד במשימה על מנת להכרית אויב ולהסיר את האיום מעם ישראל. אצלנו, 'לא חוזרים בלי לבצע'" (עמוד 55).
החטיבה אכן נטלה חלק בשורה של קרבות משמעותיים במבצע. כך למשל, בקרב על שכונת אבו מעמר שבפאתי רפיח איתר כוח מגדוד "פתן" של הצנחנים פיר מנהרה. "לפתע נפתחה אש. לוחמי "פתן" נתקלו במארב מחבלים שפתח באש לעבר הכוח מתוך סככת הפח. מצרור היריות הראשון נהרג במקום סמל בני רובל ז"ל. הכוח כולו נעצר וניסה לתפוס עמדות בשטח החשוף לירי ולהשיב אש. סמל איתמר גורן, לוחם ותיק בפלוגה, התרומם והסתער לבדו לעבר סככת הפח, מול אש המחבלים, כשהוא יורה ללא הרף צרורות ממקלע ה"נגב" שלו. אגב כך גם הצליח לשלוף מתוך האפוד שני רימונים ולהטילם בזה אחר זה אל תוך סככת הפח. יחד עמו קמו להסתער גם שאר הלוחמים שבמקום ובראשם המ"פ, רס"ן דביר. המ"פ נפצע מרסיס בעיניו במהלך ההסתערות, אך לא עצר. הוא המשיך את ההסתערות כשהוא אוחז בידו של הקשר שלו" (עמוד 73). המ"פ, דביר דיימונד, פונה אחרון מהשטח ואיבד את אחת מעיניו. איתמר גורן עוטר בצל"ש אלוף הפיקוד על אומץ הלב שהפגין.
בקרב ח'ירבת אח'זעה, השלב המכריע היה כיבוש השכונה עצמה. תחילה בוצע ירי מדויק למטרות שאותרו מראש ולאחר מכן החל המאמץ העיקרי, "צוות הקרב החטיבתי תקף את העמדות מעורפן, בדיוק בהתאם למתאר המתוכנן שתרגלו פעמים כה רבות. גדוד "פתן", גדוד "צבר" ויחידת "דובדבן" החלו בפריצה מתואמת במהלך שעות הבוקר המוקדמות" (עמוד 100). המחבר ציין כי יחידת "דובדבן", עליה פיקד אז סא"ל (לימים תא"ל) קובי הלר, יוצא גולני, שצורפה לחטיבה הייתה מוכרת היטב למפקדה ולקצינים נוספים בחטיבה. "ירון קצין האג"ם הבלתי נלאה של החטיבה היה עד לפני קצת יותר מחודש אחד ממפקדיה והמח"ט פיקד עליה בעבר" (עמוד 100). ההיכרות האישית והשפה המשותפת סייעו ליחידה להשתלב בצוות הקרב באופן טבעי, אף שהלחימה בצוות קרב חטיבתי הייתה חדשה לה. מזג האוויר היטיב עם לוחמי גדוד "פתן" של הצנחנים שתקף את מרחב ח'ירבת אח'זעה עם אור ראשון. "בתיאום מושלם עם תכנית ההתקפה של הכוח ושל המעבר לשלב כיבוש היעד. כפי שקורה לעתים בעונה זו של השנה, בעיצומו של הקיץ יורד בשעות הבוקר ערפל כבד על חרבת אח'זעה. עבור לוחמי החי"ר פירושו של הערפל, התקדמות בטוחה הרבה יותר בחסות עמוד הענן ההולך לפני המחנה" (עמוד 100).
"בשעה 09:41 נפתחה אש לכיוון לוחמי "פתן" המסיימים השתלטות על קו המבנים הראשון בח'רבת אח'זעה. מטרים ספורים מהמסגד המקומי, נתקל כוח במארב ובו מספר מחבלים שפתחו באש מטווח קצר מאוד על לוחמי הצנחנים. הכוח השיב במכת אש והסתער קדימה. בשטח נותרו שלוש גופות של מחבלים. אחת מהן חגורה בחגורת נפץ, עדות אילמת לפיגוע התאבדות שסוכל בזכות ערנות ותגובה מהירה" (עמוד 102). ב־־25 ביולי, במהלך הקרב על ח'ירבת אח'זעה "גדוד "פתן" סיים את ההשתלטות על קו המבנים השלישי בעיירה, ובשעות הצהריים שב ונתקל בחוליית מחבלים. עם תום חילופי האש בין הצדדים הייתה התוצאה, ששה מחבלים הרוגים" (עמוד 106).
הספר כתוב טוב, אם כי בעיקר כספר מורשת והביקורת העצמית נעדרת ממנו לחלוטין. מהקריאה בו עולה כי גבעתי, על מפקדיה ולוחמיה חתרו למגע ופגעו באויב לאורך כל הלחימה, אולם הקורא הבקי בתחום המלחמה לא יכול שלא לתהות נוכח ריבוי הצל"שים שהוענקו לאנשיה. המערכה ההיא בעזה שהיתה מוגבלת בהיקפה – התמרון הקרקעי במהלכה היה מצומצם במיוחד – והתארכה יתר על המידה, כנגד אויב חלש וחסר בכל פרמטר, מעלה (לצד השבחים על הנחישות והמסירות) שאלות קשות בנוגע לאיכות הלחימה של צה"ל במהלכה. ההערכה לגיבורים אינה סותרת את הצורך בדיון זה. נהוג לומר כי צל"שים מחלקים היכן שהיו תקלות וכאשר ליקויים בתכנית המבצעית, במוכנות הכוח למשימה ובמיומנות שהפגין הכוח בשדה הקרב חייבו יחידים לפרוץ קדימה, ובאומץ לבם ויכולתם למנוע את קריסת המערכות ולהשלים את המשימה. דוגמאות אגב לא חסר, ובהן קרבות גבעת התחמושת ובינת' ג'בייל. לפי כלל אצבע זה לא ברור מדוע חטיבת גבעתי גאה על היותה "מובילת הטבלה הצה"לית" בצל"שים? על כך הספר לא נותן תשובה וחבל.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת