ביקורת ספרותית על דיוקן חום-אדמדם מאת איזבל איינדה

---

קראתי בשקיקה רבה את 255 עמודי "דיוקן חום אדמדם", המקיף פרק זמן של ארבעים ושמונה שנים בארבעה חלקים, החל מ 1862 וכלה ב- 1910. הדמות הראשית, אורורה, מספרת את קורותיה וקורותיהן של משפחות המוצא שלה, תוך התייחסות נרחבת למאפייני התרבות ומנהגי החברה בצ'ילה ובסן-פרנציסקו, לרבות אירועים היסטוריים במקומות הללו.
אורורה, ילידת סן פרנסיסקו, בילתה את מירב שנותיה בצ'ילה. ההתרחשויות בילדותה המוקדמת מוסתרות מפניה. סיפור חייה הידוע לה מתחיל איפוא בהיותה בת חמש. חמש שנות חייה עברו עליה במחיצתם של סבה וסבתה מצד אמה. הסבתה האמריקאית (ראו קורותיה בספרה של איינדה "בת מזל") מבינה את הצורך בחשיפת בתה, ובהמשך נכדתה אורורה לתרבות האמריקאית. סבה – הומאופת סיני ששמו הולך לפניו בסן פרנסיסקו - חושף את אורורה לתרבות הסינית בצ'יינה טאון.
בהיותה בת חמש אורורה עוברת להתגורר בבית משפחת סבתה מצד האב, פאולינה דל ויה, נצר לשושלת צ'יליאנית ענפה. לא ברור לה מדוע, ואיש אינו מסביר לה את הסיבות למעבר. אך טבעי הדבר שבמהלך חייה אורורה תשתוקק לגלות פרטים אלו. חולפות כשלושים שנים עד אשר היא זוכה למצוא קצה חוט המוביל אותה אל הסיבות שגרמו לסבתה, מצד אמה, למסור אותה לידי סבתה הצ'יליאנית, פאולינה לבית דל ויה.
היא גדלה בבית ענק כארמון עם סבתה פאולינה וסבה. וכאשר סבה מת, האלמנה, שנולדה בצ'ילה, מהרהרת בעתידה ומקבלת החלט לקבוע את מגוריה מעתה ואילך בצ'ילה, ארץ מולדתה. וכך מגיעה אורורה לצ'ילה כדי להישאר שם. אורורה נקשרת אל מספר דמויות בביתה של סבתה פאולינה. הדודן, סברו דל ויה ומשפחתו ורב המשרתים הבריטי של משפחת פאולינה. בטרם המעבר לצ'ילה, דודנה סברו מחליט להתגייס לצבא צ'ילה השרויה במלחמה ממושכת הניטשת בין צ'ילה ובין פרו ובוליביה: "מלחמת האוקיינוס השקט" שמה. המלחמה ניטשת סביב שטח מריבה הנמצא בריבונות צ'ילה. הסיבה העיקרית למלחמה היא מחלוקת על הריבונות בשטח המדברי הזה העשיר במרבצי מלחה. המעורבות של בוליביה במלחמה נוגעת לעובדה ששטח המריבה הוא המוצא היחיד שלה לאוקיינוס. עשור לאחר סיום המלחמה, בניצחונה של צ'ילה, ולאחר שפאולינה ומשפחתה התאקלמו ושגשגו מבחינה כלכלית וחברתית בצ'ילה, הם חווים תהפוכות מדיניות נוספות. מלחמת אזרחים הפורצת בצ'ילה בין תומכי הנשיא בעל השאיפות לקיים בצ'ילה משטר דיקטטורי, לבין מתנגדיו.
אורורה מתבגרת בצל התהפוכות ההיסטוריות, כאשר הקשר שלה עם פאולינה מתנהל בסגנון של חתול ועכבר. לכאורה, חייהם של בני שושלת דל ויה ואורורה מתנהלים בסביבה של שפע ופינוק אין סופי, הודות לשאפתנותה תושייתה וכישוריה הנדירים של פאולינה במסחר ויחסי ציבור. בזכות כישוריה פאולינה מצליחה להקים אימפרייה בצ'ילה. במקביל, היא ממררת את חייה של אורורה באמתלה שנכדתה חייבת לקבל חינוך והשכלה במוסדות הטובים ביותר. אורורה אינה טיפוס צייתן והיא משלמת על כך ביוקר. בנוסף, היא רדופה בסימני שאלה לגבי שנות חייה המוקדמות. שני המוקדים – הסבתא השתלטנית והמידע העלום ביחס לשנות חייה המוקדמות – הם במוקד העלילה. אווררה חיה בין אור לאפלה, כפי שהיא מציינת, "אין אור בלי צל, כפי שלא קיים אושר בלי כאב" (ציטוט מהספר).
גדולתה של איינדה בתחום הספרות בשימוש בתערובת של ריאליזם ופנטזיה, מתגלה שוב ושוב ביצירותיה. הדמויות הססגוניות שהיא בונה, והרושם האותנטי שלהן, מעידות על כישרון מן המשובחים שהכרנו.
עניין רב במיוחד מצאתי ברוחב היריעה שאיינדה פורשת הן סביב קורותיה של אורורה ובעיקר סביב התרבויות השונות כל-כך בסן פרנסיסקו האמריקאית לעומת צ'יינה טאון. יצירתה של איינדה מגיעה לשלמות כשהיא משלבת בעלילה עובדות היסטוריות - מעורבותה של צ'ילה בכיבוש שטחים מפרו ובוליביה, והמאבק האזרחי המתנהל בצ'ילה נגד כוונותיו של הנשיא לקדם משטר דיקטטורי.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על דיוקן חום-אדמדם