ביקורת ספרותית על יומן מבצעים מאת רן פקר
ספר בסדר

---

"אהבתי את הטיסה הקרבית, ואהבתי זו תישאר טבועה בדמי עד יומי האחרון" (עמוד 26).

הספר האוטוביוגרפי "יומן מבצעים" שכתב תא"ל (מיל.) רן פקר (ידיעות ספרים, 2013) מתאר את מסלול שירותו בחיל האוויר מפרח טיס לכדי מפקד בסיס תל נוף במלחמת יום הכיפורים. פקר אינו רק טייס קרב ומפקד לוחם בחיל, אלא אחד מקומץ מפקדים שעיצבו את חיל האוויר כחיל גמיש, וורסטילי, התקפי, הדוגל ביסודיות מקצועיות ומצוינות ללא פשרות. 

במבצע קדש לחם פקר לראשונה וטס לצד מפקד הטייסת, בני פלד. "בני צולל, יורה, פוגע, מושך ויוצא מעלה. אני נכנס אחריו. מגלה מטרה, שם עליה את הצלב. מהירות גבוהה, זווית צלילה של כ־20 מעלות והטווח נסגר במהירות. זה יעף הצליפה הראשון שלי במיסטר, מבזיקה מחשבה במוחי, האם אני נכנס בסדר? האם ככה נלחמים? מלב המטרה זז קצת מן המטרה, אני מתקן וסוחט את ההדק. רעם התותחים ורטט המטוס מהממים. אני חש לראשונה תחושות חדשות שלא הכרתי" (עמוד 33). בסופה של אותה גיחה, כתב, "ביצענו ארבעה יופי צליפה. הפגיעות היו טובות. מכלי הרכב הבוערים למטה היתמרו עמודי עשן. הצטרפנו למבנה ופנינו הביתה. המחוג במד הג׳י שעל לוח המכשירים נשאר תקוע מעבר למגבלה המותרת. באימונים היו ודאי עושים מזה עניין ואני הייתי מקבל נזיפה. אבל כעת זו מלחמה. מרווחי בטיחות שונים, רמת הסיכון אחרת. העיקר שחזרתי בשלום מן הגיחה. את השיעור האישי שלי למדתי" (עמוד 34).

במהלך פעולת סמוע, בשנת 1966, הפיל פקר מטוס קרב ירדני מסוג האנטר. "לפתע, מלפנים, מזדקרת על קרקעית הוואדי גבעה קטנה, מין גבשושית שמאלצת את הירדני למשוך קלות כלפי מעלה על מנת שלא להתנגש בה, משהו כמו מ־30 ל־80 רגל. זו ההזדמנות שלי. אני יורד בזריזות כמעט מתחתיו. שם עליו את הכוונת, פיפר במרכז צינור הפליטה ובחיוב אינסטינקטיבית של ההדק. שובל של אש זוהרת יוצא מלוע המירז׳ וחודר אל גופו של המטוס הירדני. פגיעה ישירה. הבזק של אש מאיר את דופנות הוואדי. חלקי מתכת עפים לכל עבר. אני משחרר את ההדק ומושך בזריזות כלפי מעלה כדי לחמוק מן השברים ומהמטוס המאבד מהירות ועומד לפגוע בקרקע בכל שנייה" (עמוד 151).

במלחמת ההתשה ביצעה טייסת 201, טייסת מטוסי פאנטום F-4, תקיפה כנגד סוללות טילי קרקע אוויר (טק"א) במצרים. בגיחה נפגע מטוסו של מפקד הטייסת, סא"ל שמואל חץ, והוא נהרג. מפקד החיל, אלוף מוטי הוד, ביקש מפקר, אף שלא היה טייס פאנטום, לקחת פיקוד על הטייסת. היה זה מבחן מנהיגות קשה לפקר, מקצועית ופיקודית כאחד. הוא בחר לעמוד בו בדרך שבה תמיד פעל, באופן ישיר, ושיבץ עצמו לתקיפת סוללות טק"א מצריות, ממערב לתעלה. "‏תמיד האמנתי בדוגמה אישית. כל המילים הגבוהות אומץ לב, דבקות במשימה, מסירות ורמה מקצועית – הופכות חסרות משמעות אם אתה לא מוביל ומנהיג. מפקד טייסת חייב לטוס בראש אנשיו ולהוביל אותם לקרב, במיוחד במבצעים קשים וגיחות מורכבות. סוללת טילים זו לא מטרה במטווח חלוצה. היא יורה בחזרה יש קטלנית כדי לפגוע ולהרוג. ייתכן שמבחינה מקצועית עדיין לא הייתי מוכן לבצע את תקיפה כה מורכבת, אבל האמנתי שקיבלתי החלטה נכונה. היה חשוב, לי ולטייסת, שאתחיל להשתתף בפעילות מבצעית מוקדם ככל האפשר, גם אם הדבר היה כרוך בסיכון אישי מסוים. הייתי שלם עם עצמי עד תום" (עמוד 287). 

פקר שיבץ עמו לטיסה את הנווט יאיר דוד, יוצא סיירת צנחנים שהשלים קורס טיס והיה לאחד מבכירי הנווטים בצה"ל. בהתקרבם ליעד התרכז פקר בפיפר, כוונת הירי, ואילו דוד הקריא בשקט ובריכוז את הנתונים, "2000, היכון לשחרור. 1,600. שחרר!" (עמוד 294). פקר ציין כי נתן "מבט אחרון אל הפיפר בכוונת שהתמזג עם מרכז הסוללה. השהיה קצרצרה וסחיטת ה"פיקל" – כפתור שחרור הפצצות של הסטיק – והמחשב משחרר את הפצצות במקום ובזמן" (עמוד 294). הפצצות פגעו, הסוללה הושמדה ופקר קנה את מקומו כמפקד הטייסת בדרך היחידה שבה יש לעשות זאת, מלפנים. 

יש לציין כי פקר התייחס בספר לסיסמת "הטובים לטיס" שטבע בשעתו מפקד החיל דאז, אלוף עזר וייצמן. הסיסמה, כתב, "שירתה את מטרות אותה תקופה. "טובים" יש בחיל האוויר, בשייטת 13, בסיירת מטכ"ל, בצנחנים בשריון וביחידות עילית נוספות בצה"ל. הטובים אינם מגיעים רק לטיס. בין הטייסים, כמו בכל שאר יחידות צה"ל, ישנם לוחמים מצטיינים וישנם גם פחות טובים. טיס הוא מקצוע מושך, אתגרי, מלא הפתעות ומחייב תכונות מסוימות שבלעדיהן לא ניתן להיות טייס, כמו גם ביחידות מובחרות אחרות, ולכן לדעתי נכון יותר לומר "המתאימים לטיס", בנות ובנים כאחד" (עמוד 257).

במלחמת יום הכיפורים, פיקד כאמור על בסיס תל נוף. שני אירועים שאירועו לטייסים שהיו כפופים לבסיסו ראויים לציון. בכדי לאותת לסורים שישראל תגבה מהם מחיר קשה ולטענת פקר גם בכדי להרתיע את הירדנים מלהצטרף למלחמה, הוחלט לתקוף את את המטה הכללי הסורי בדמשק. ב־9 באוקטובר, יום התקיפה, היה מזג-אוויר סוער ומעונן במיוחד, מה שהוסיף קשיים למשימה מורכבת דייה. המשימה הוטלה על שלוש טייסות מטוסי פאנטום F-4, המטוס המתקדם ביותר שהיה באותה עת ברשות החיל. 24 מטוסי קרב בסך הכול. בין אלו גם 8 מטוסים מטייסת העטלף (119) בפיקוד סגן מפקד הטייסת, רס"ן ארנון לפידות (לבושין), שהיתה חלק מהטייסות שעליהן פיקד פקר כמפקד בסיס תל נוף. עקב מזג האוויר והעננות לא הצליחו מרבית המטוסים להגיע ליעד. למרות זאת, "החליטו ארנון וליאור להישאר בגובה נמוך מתחת לעננים ולהמשיך במשימה למרות הכול" (עמוד 374). מבנה מטייסת 107, שהוביל מפקד הטייסת סא"ל יפתח ספקטור, החליט לבטל, ותקף טור שריון סורי בדרום רמת הגולן. מבנה נוסף שב על עקבותיו. ליעד טסו לבסוף רק שבעה מטוסי קרב מטייסת 119. המטוס השמיני שב גם הוא לישראל בשל תקלה טכנית. 

המבנה הגיע ליעד מבלי שהתגלה בשעה 12:00 בצהריים. לאחר שעברו את מחסום העננים וטסו בקרבת היעד, מבנה המטכ"ל הסורי בדמשק, נהנה המבנה מהפתעה מוחלטת. אך עד מהרה נפתחה לעברם אש תופת.35 טון של חימוש הטילו מטוסי הקרב על המבנה, כמו גם על מפקדת חיל האוויר. כתוצאה מאש הנ"מ הופל מטוס אחד. הטייס נהרג והנווט נפל בשבי. "התחקיר בטייסת היה מאלף. ארנון הצנוע דיווח בצורה עניינית על התקיפה, וסיכם את המבצע בחסכנות, "פגיעות טובות במטרה." בסוף התחקיר הבעתי את הערכתי הרבה למבצעים, אשר גילו תושייה ורמה מקצועית גבוהה. על אנשים כאלה ניתן לחנך דורות של לוחמים!" (עמוד 375). למפקד התקיפה, לפידות, הוענק לאחר מכן עיטור המופת בשל הדבקות במשימה שהפגין, נוכח תנאים קשים (לנווט שלו, ליאור אלעזר, הוענק צל"ש הרמטכ"ל). בתחקיר החילי, בערב, דרש פקר לתת גיבוי הן להחלטת לבושין לתקוף והם להחלטת ספקטור לבטל את התקיפה. גדולתו של החיל, אמר אז פקר בתחקיר, "נובעת בין היתר מכושרו לחנך מובילים אחראים, בוגרים, מקצועיים ושקולים. מובילים אשר יודעים לנתח את המצב ומסוגלים לקבל החלטות קשות ומורכבות. נתנו לארנון וליפתח את הסמכות והם לקחו את האחריות לשניהם מגיע גיבוי מלא של הפיקוד הבכיר" (עמוד 375).

סיפור אחר נגע במפקד טייסת מסוקי היסעור 118, סא"ל יובל אפרת. "‏כשבוע מפרוץ מלחמת יום הכיפורים הוחלט לשלוח את סיירת הצנחנים, בפיקודו של רב־סרן שאול מופז, לפוצץ גשרים על צירים מרכזיים בעומק סוריה שהובילם לכיוון החזית. בלילה ראשון הוזעק יובל לבסיס מהחזית הדרומית ולקח על עצמו את משימת ההחזרה של הלוחמים מאזור סייקל" (עמוד 389). מופז ואנשיו ביצעו המשימה, פגעו במספר רכבים של הצבא העיראקי ופיצצו גשר. בפשיטה הבאה, למחרת, התגלה הכוח בידי הסורים וחולץ "בזכות התיאום המושלם בין יובל לבין מופז, מולטו החולמים ברגע האחרון מעומק שטח האויב. יובל הנחית את המסוק על גבעה שטוחה ו־40 הלוחמים נבלעו במהירות בבטנו" (עמוד 389). אפרת גם ביצע טיסה מורכבת שבה הנחית כוח תותחנים בפיקוד סא"ל עמוס ירון מן הצנחנים על פסגת בג'בל עתקה, בעומק השטח המצרי, אשר ירה ופגע בכוחות של הארמייה השלישית המצרית. לאחר מכן חילץ אפרת את הכוח. על טיסות אלו אפרת עוטר בעיטור המופת.

ספרו של פקר כתוב היטב ומאלף לקריאה. קרבות האוויר, אתגרי הפיקוד הקרבי על טייסות ובסיס, כל אלו בספר ועוד.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על יומן מבצעים