בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 24 באוגוסט, 2023
ע"י michal_84
ע"י michal_84
כשהתחלתי לקרוא חשבתי שאני הולכת לצלול לתוך עולם מרתק: אסון צ'רנוביל והשלכותיו. אני ילידת קייב, נולדתי ב 1984 וכשזה קרה הייתי בת שנתיים וצ'ופצ'יק אבל יש לי תמונות בראש- היינו חייבים לעזוב את קייב מהר מהר (כמובן לא הבנתי למה) והתארחנו אצל קרובי משפחה בעיר רחוקה וכל הזמן הייתי צריכה להיות בשקט. אבא שלי נשאר בקייב לעבוד ואנחנו התגעגענו אליו.
חשבתי שאני הולכת לקרוא על התקופה המטורפת הזו, אבל במקום זה קיבלתי ספר שטחי, שלא נכנס לעומק בשום נושא, ומצד שני מנסה להתעסק באינסוף נושאים. מעין תפסת מרובה לא תפסת. בטח הולכת לכתוב כאן כמה ספויילרים, אז סליחה מראש...
יש תיאורים של קייב בזמן האסון, יש את הזוג שהגיע לאמריקה ומודה על מזלו הטוב ויש את המורה האמריקאית, הוריה ילידי אמריקה והזוג האוקראיני הזה נראה לה כל כך אקזוטי, השם של הבן שלהם כל כך "מוזר"- למה מוזר? כי הוא לא אמריקאי? מצד שני היא בעצמה מתארת בלי סוף את משפחתה החצי איטלקית חצי אירית. זה לא אקזוטי? או שאילו פשוט מהגרים יותר "רגילים" בעיניי האמריקאי הממוצע? גם כאן, כמו שקרה לי עם ספרה של קריסטין הרמל, "המתיקות שבשכחה", הרגשתי שאני קוראת ספר שמיועד לילדים בבית ספר תיכון אמריקאי שנמצאים בפריפריה. מעין ספר לימוד או ספר שאמור לחשוף אותם לעוד נדבכים מחוץ לחברה האמריקאית.
כל זה מתואר בשפה לא מתוחכמת יותר מדי. מגי, המורה שמעיניה מסופר רוב הספר, אוהבת כל דבר שהוא אמנותי. והיא גם מסבירה את זה שוב ושוב. ושוב. זה לא ציטוט אבל היו שם משפטים בסגנון: המורה לאמנות אוהבת להתלבש בצורה אמנותית ומיד רואים את ההבנה האמנותית שלה. לעומת זאת ביל (בן זוגה הראשון) לא ממש מבין באמנות מכיוון שאין לו נפש של אמן, הרי מגי היא כן אמנית בנפשה... וככה זה ממשיך. אותי זה עצבן. הבנתי! מגי היא אישה רגישה שמתרגשת מציור יפה ופרפרים. אחלה גם אני. הבנתי את זה עוד בעמוד הראשון, אין צורך לחזור על כך.
הסיפור של המשפחה האוקראינית אכן קורע לב, די צפוי אבל עדיין כואב... במהלך הספר מגי כמובן פוגשת בן זוג חדש עם נפש של אמן אמיתי, כי הוא מבין באמנות ממש כמוה ופתאום אחרי שנפרדנו מהזוג האוקראיני בכאב לב, פתאום צצים להם טיפולי פוריות, ואז פתאום טיול באיטליה. רגע- על מה הספר בכלל? זה באמת היה הכרחי? הרי לא תרם ולא החסיר מהעלילה כהוא זה...
והביטויים ברוסית... אווההווו כאן לא ברור לי אם זו בעיית תרגום או נכתב ככה מלכתחילה. זה לא שהיו הרבה, אבל באמת נו, תעשו תחקיר קטן, בחייאת! מזכירים בספר נקניק קילבסה... לפי מה שידוע לי מדובר במאכל פולני. ובתור אוקראינית, אני אוכת קלבסה kalbasa או קלבסקה kalbaska (שזו בעצם "הקטנה" של המילה, מה שמראה על חמימות, חמידות, היחס האוהב שלי למאכל). קלבסה ברוסית זה נקניק. נקודה. כל נקניק באשר הוא. אז נקניק קילבסה זה נקניק נקניק?
גם היה כתוב שהם אכלו דייסת קאשה... kasha ברוסית זה דייסה... אז הם אכלו דייסת דייסה? אוכל מנחם זו יכולה להיות דייסת כוסמת (מתאים לתיאור עם הבצל) ואז זו תהיה גרצ'ניבייה קאשה, או דייסת סולת ואפילו דייסת שיבולת שועל... אבל לא דייסת קאשה, לא דייסת דייסה.
דברים כאלו מוציאים אותי מדעתי- כי זה באמת דורש תחקיר מאוד מינימלי. כמו שהיא כותבת למשל שהפירוגי שקטיה מבשלת הם ממש כמו ניוקי... ככל הידוע לי ניוקי הם כופתאות תפוחי אדמה, ופירוגי הם כיסונים. לא אותו הדבר. בגלל זה אני גם לא יודעת אם המאכלים האיטלקים שהיא מתארת באמת נאמנים למקור...
אני יכולה להמשיך, אבל נראה לי שהעברתי את הנקודה.
מניחה שזה די ברור, אבל די התאכזבתי מהספר.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
michal_84
(לפני שנתיים)
תודה בת-יה :)
ממש ככה
|
|
|
בת-יה
(לפני שנתיים)
בקיצור: "12 טון לא חשוב של מה. חסה, קלבסה, תפוח אדמה" -:)
הזכיר לי עם חיוך את השיר של להקת הנח"ל: "12 טון". כנראה שהשיר והספר דומים ברוחם. כל מה שקורה "לא חשוב של מה". |
|
|
michal_84
(לפני שנתיים)
בדיוק.... קשקושצ'רנוביל
על אותו העקרון.
|
|
|
מורי
(לפני שנתיים)
עוד סוג של קישקושואה.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
