ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 באוגוסט, 2023
ע"י פרל
ע"י פרל
הספר "מלון פלשתינה" מאת רן אדליסט ורון מיברג (הוצאת מודן, 1986) הוא אסופת כתבות וראיונות שפרסמו בשעתו בירחון "מוניטין" בין השנים 1981־1986. מיברג, בוגר לימודי קולנוע בארצות הברית, שימש כעורך הירחון. אדליסט, יוצא סיירת שקד שהיה בין היתר הכתב צבאי של הערוץ הראשון ושימש גם הוא כעורך "מוניטין". בין האישים שראיונות אתם מופיעים בספר (אין ראיון שהמחברים ערכו יחדיו) ניתן למנות את אריאל שרון, יצחק רבין, שמעון פרס, האמן נפתלי בזם, דורון ג'אמצ'י, מרדכי "מוטה" גור ועוד.
אחד המרתקים שבהם הוא ראיון שערך אדליסט עם אל"ם (מיל.) אלישע שלם, אגדת הצנחנים שהיתה באמת. שלם אמר לאדליסט שבעיניו "הדבר החשוב ביותר לאיש צבא זה לחזות את מהלכי הקרב קדימה" (עמוד 190). לדבריו, מדובר ב"מיכלול של גורמים שרק על חלק קטן מהם יש לך שליטה, וגם זו שליטה חלקית. וגם האינפורמציה שבידך חלקית, כך שנשאר שטח גדול ואפור ולא נודע – לעומת החלק הקטן שאתה יודע מה קורה בו ושולט בו. בסופו של דבר יש קשר חלקי בין הפעולות שאתה מבצע כמפקד ובין התוצאה" (עמוד 190).
אדליסט כתב כי "מבינים אומרים ששלם פיקד על כמה מן הקרבות הגדולים שנערכו בששת הימים, ביום כיפור, מירדפים בבקעה, לוחמת מעוזים בתעלה ופעולות תגמול, וכל זה ללא הפאתוס הצבאי המהדהד והמקובל" (עמ' 190). במלחמת יום הכיפורים, למשל, פיקד שלם על גדוד הצנחנים מילואים 567 בכיבוש תל שאמס בהתקפת לילה מפתיעה ובכיבוש החרמון הסורי. הגדוד שלו וגדוד נוסף בפיקוד חזי שלח, הוטסו במסוקים לשטח בשליטת הסורים, הפתיעו את הקומנדו הסורי, ולאחר קרב שנוהל בקור רוח ומקצועיות, כבשו את המוצבים". אבל שלם פיקד על כוחות צנחנים בהצטיינות גם בפעולות אחרות, מוכרות פחות.
שלם, ציין אדליסט, לא אהב את סגנון הפיקוד שהיה נהוג בשריון. "אין לזה שום קשר עם הכרתו, כי השריון הוא הכח המכריע בקרב של היום, גם לא חלק מההתקוטטות של הצנחנים עם השריונאים מי יותר גבר, רק סוג של נוסטלגיה וחשבון־נפש של מי שהולך ברגל, בשקט, ורואה עין בעין את מי שהוא הורג" (עמוד 192). לכן, אמר, "הצד הטכני שבמנהיגות הצבאית הוא חשוב מאוד במובן של הכושר לנבא ולנחש על סמך אינפורמציה חלקית. כמובן שגם דבקות במטרה חשובה, ואומץ חשוב, והיכולת לתפקד תחת לחץ, אבל קודם כל לחזות נכון תקלות ונקודות תורפה" (עמוד 190).
ראיון מרתק אחר, קיים אדליסט עם אל"ם (מיל.) דוד "דודיק" רוטנברג. "ב־54׳ התגייס רוטנברג לצבא – "צנחנים". השתתף במרבית פעולות התגמול באותה תקופה, כמו עזה וחאן־יונס. ב־56׳ היה מ"מ בסיירת צנחנים, והיה שלם עם פעולות הצנחנים" (עמוד 179). מאז שהשתחרר עשה את עיקר תפקידיו בחטיבת המילואים 55 של הצנחנים. כשמתח ביקורת, ציין אדליסט, אנשים הקשיבו. "סוף־סוף זהו דודיק מן הצנחנים, כובש גבעת התחמושת בששת הימים ופורץ העיר סואץ ביום כיפור. אחד מנערי בר־כוכבא ויהודה המכבי, ואחת מאותן הצדקות ישראליות מקוריות, משוכללות וברוטליות, לטוהר הנשק, ולאין ברירה" (עמוד 173). רוטנברג, שהיה אל"ם כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה התנגד לה, אבל ראה בעצמו שותף פעיל לחיים בישראל כמפקד בכיר בצבא. "לשותפות יש כללים, ולשאת באחריות זה כלל ראשון. אני לא אלי גבע, אני שם גם אם הדברים יהיו בניגוד לדעתי ולמוסר האישי שלי – ואדאג שייעשה מינימום הרע, ואשא באשמתי האישית והמוסרית" (עמוד 174), אמר לאדליסט.
מנגד, מתח רוטנברג ביקורת על התרבות בצה"ל. "ראיתי כיצד במקום לדון באופן מקצועי ואחראי מתחילים עם סיפורי מלחמה ועוד קוראים לזה תחקיר. גם בששת הימים ראיתי איך מוטה נוהג בקרב על ירושלים, אז ודאי שלא הלכתי לשיחזור הקרב, ואת הסטנסילים של התחקירים ששלח אלי אפילו לא פתחתי" (עמוד 175).
ספר שהציג דיוקן של מדינה שהיתה, תמונת מצב אם תרצו, ואולי כבר איננה. על השאלה אם זה טוב או רע, אין תשובה בסיום הקריאה.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
ליאור
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
הראיונות, למרות שהם חשובים ומרתקים, הם העניין המשני פה. כי ראיונות עם דודיק ואלישע היו גם במקומות אחרים
"מוניטין" היה פצצת עומק בנוף העיתונות המגזינית בישראל. צורת הכתיבה של "הניו-ז'ורנליזם" שהוא ייבא בייבוא ישיר מארה"ב וחשוב מכך - אלו שכתבו בו - היו חידוש שהעביר לפחות חלק מהתקשורת הישראלית מהמאה ה-17 אל המאה ה-20. אדם ברוך, נחום ברנע, אמנון אברמוביץ', רן אדליסט וכמובן רון מייברג, היו רק חלק מהאנשים שעשו את "מוניטין" לכוכב החדש שזרח אז ובמידה רבה התווה דרך לכלי תקשורת רבים אחרים, כתובים ומשודרים, בשני העשורים האחרונים של המאה החולפת. לצערנו הרב, בפרוץ המאה המשונה הנוכחית בה אנו חיים, הכתה במין האנושי מגיפה בעוצמה של טייפון, הלא היא מגיפת הטמטום. כתוצאה מהעובדה שמדובר במחלה לה אין - ולא יהיה - חיסון, מגזינים כמו "מוניטין" ייוותרו לעד חלום רחוק ומתוק. אני מתנחם מדי פעם בשליפה של הספר הזה מהמדף ובעיון בעולם המרתק שנכחד וחי בין דפיו. |
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
מזה תקופה ארוכה שאני מחפש אחר
הספר הזה וחוות הדעת שלך פרל, רק מעודדת אותי להמשיך
ולחפש אותו. תודה רבה על ששפכת יותר אור על הספר שאני לצערי לא יודע עליו הרבה, הנה למשל חידשת לי שהוא ספר ראיונות (מה שלא ידעתי), ובעיניי יש חן מסויים בספרים כאלה. בשנים שחלפו מאז שהפסיק לצאת לאור ה-"ירחון" (?) הזה הספקתי לשכוח שהיה פעם "מוניטין". אני זוכר כילד שהיו לי קרובי משפחה שמשום מה היו מחזיקים אותו דרך קבע בשירותים. |
4 הקוראים שאהבו את הביקורת