הטרגדיה היוונית הקדומה ביותר שהגיעה לידינו (לשם ההבנה עד כמה היא קדומה, חלק לא מבוטל מהתנ"ך נכתב אחרי הטרגדיה הזו.) והיחידה שמבוססת על מציאות היסטורית ולא על מיתולוגיה.

הטרגדיה הזו מעמידה במרכזה את בכירי הממלכה הפרסית (הפתעה) אחרי תבוסתם במסע מלחמה נגד ברית ערים ביוון. אגב, כותב המחזה השתתף באחד הקרבות המרכזיים במלחמה הזו, אז התיאור שלו אותה נחשב די מהימן היסטורית.

על פניו זה פרמיס מרתק, אבל הביצוע די משמים.

במחזה בעל אלף השורות הזה, אין ממש עלילה כמו שיש קינה ארוכה של פרסים שונים על כישלונם במסע המלחמה, למידה הדרגתית שלהם את המתרחש וכמה מוסרי השכל לקורא היווני על היבריס ותוצאותיו.
עכשיו, זה נחמד, אבל זה לא מחזיק אותי מתעניין וengaging לאורך כל אורכו.
מהר מאוד הקינות חוזרות על עצמן, ומקריאות כאב מנוסחות יפה הן מרגישות רפטטיביות, קלישאתיות ופתטיות. זה מגיע לשיא בסיום.
מיותר לציין שגם אין כאן ממש דמויות אלא פלקטים.

ובכל זאת, תיאורי המערכה מרתקים והפואנטה של המחזה בקשר להיבריס גם היא מנוסחת טוב, גם אם נגועה בהתנשאות היוונית האופיינית כלפי ה"ברברים".
עוד משהו בקשר לזה; ממש ציפיתי לקרוא טקסט שיחשוף קצת מהתרבות והמחשבה הפרסית של התקופה (לצערנו רוב מה שהפרסים כתבו על עצמם באותם הימים הושמד על ידי היוונים מאוחר יותר..) אבל הפרסים בטקסט הזה הם יוונים למהדרין. הם אפילו מתפללים לאלוהויות יווניות! אין כאן ניסיון אמיתי להנגיש את הזר ולבטא אותו (בניגוד למשל ל"מדיאה" שעושה זאת במידת מה)

4\10 נו, זה קצר. אם התקופה והתיאטרון בצורתו הראשונית מסקרנים אתכם זו קריאה מומלצת בכל זאת.

הטרגדיה היוונית הקדומה ביותר שהגיעה לידינו (לשם ההבנה עד כמה היא קדומה, חלק לא מבוטל מהתנ"ך נכתב אחרי הטרגדיה הזו.) והיחידה שמבוססת על מציאות היסטורית ולא על מיתולוגיה.

הטרגדיה הזו מעמידה במרכזה את בכירי הממלכה הפרסית (הפתעה) אחרי תבוסתם במסע מלחמה נגד ברית ערים ביוון. אגב, כותב המחזה השתתף באחד הקרבות המרכזיים במלחמה הזו, אז התיאור שלו אותה נחשב די מהימן היסטורית.

על פניו זה פרמיס מרתק, אבל הביצוע די משמים.

במחזה בעל אלף השורות הזה, אין ממש עלילה כמו שיש קינה ארוכה של פרסים שונים על כישלונם במסע המלחמה, למידה הדרגתית שלהם את המתרחש וכמה מוסרי השכל לקורא היווני על היבריס ותוצאותיו.
עכשיו, זה נחמד, אבל זה לא מחזיק אותי מתעניין וengaging לאורך כל אורכו.
מהר מאוד הקינות חוזרות על עצמן, ומקריאות כאב מנוסחות יפה הן מרגישות רפטטיביות, קלישאתיות ופתטיות. זה מגיע לשיא בסיום.
מיותר לציין שגם אין כאן ממש דמויות אלא פלקטים.

ובכל זאת, תיאורי המערכה מרתקים והפואנטה של המחזה בקשר להיבריס גם היא מנוסחת טוב, גם אם נגועה בהתנשאות היוונית האופיינית כלפי ה"ברברים".
עוד משהו בקשר לזה; ממש ציפיתי לקרוא טקסט שיחשוף קצת מהתרבות והמחשבה הפרסית של התקופה (לצערנו רוב מה שהפרסים כתבו על עצמם באותם הימים הושמד על ידי היוונים מאוחר יותר..) אבל הפרסים בטקסט הזה הם יוונים למהדרין. הם אפילו מתפללים לאלוהויות יווניות! אין כאן ניסיון אמיתי להנגיש את הזר ולבטא אותו (בניגוד למשל ל"מדיאה" שעושה זאת במידת מה)

4\10 נו, זה קצר. אם התקופה והתיאטרון בצורתו הראשונית מסקרנים אתכם זו קריאה מומלצת בכל זאת.