ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 ביוני, 2023
ע"י roeilamar
ע"י roeilamar
נהדר.
הערה בנוגע לתרגומים של מדיאה: התחלתי לקרוא בתרגום של בוזגלו ואחרי מבוא טוב, איפשהו בשני העמודים הראשונים קלטתי שהתרגום הזה די גרוע ועברתי מהר מאוד לאהרון שבתאי. מדי פעם בהמשך הקריאה הצצתי בתרגום בוזגלו מתוך סקרנות מורבידית כלשהי, וזה לא באמת משתפר. מאוד אהבתי את התרגום של בוזגלו לקלירואה (שהוא ספר לא טוב במיוחד, אבל זה מחוץ לעניין), אך כאן.. פחות. הוא דוחף לספר אנכרוניזם בכמעט אובססיה ושכתוב של המקור.
אני מעריך הנגשה לשפה מודרנית, וכפי שבוזגלו מציין הרבה בראיונות על התרגומים שלו, המחזות הללו נכתבו להמון הפשוט ולא לשניים וחצי אנשים שיודעים מילונים בעל פה, אבל הוא הולך מקיצוניות התרגומים הארכאיים, הבומבסטיים והבלתי קריאים של טשרניחובסקי לקיצוניות השנייה, ומביא משהו שמרגיש כמו "תנך רם". וזו לא מחמאה.
אהרון שבתאי מוצא את דרך האמצע אם לשפוט לפי התרגום שלו למחזה הזה ול"אדיפוס המלך" שגם קראתי; הוא לא ארכאי ומלא פאתוס להחריד אבל גם לא משטח. מה גם שאני מאוד מעריך את כמות ההערות העצומה בסוף הספר ואת המקורות מהתקופה שהוא משבץ בסיומו כדי להכניס קונטקסט מסוים למי שמעוניין בצלילה עמוקה יותר. לא להאמין כמה הוא מכניס לספרון צנום כזה תוך שהוא שומר על חווית קריאה סוחפת.
בכל מקרה, למחזה עצמו.
מדיאה היא דמות מרתקת לחלוטין בגלל כמה שהיא לא נפוצה בספרות העתיקה יותר שיצא לי לקרוא. מדיאה היא פאקינג גירלבוס. גירלבוס טרגית, אבל גירלבוס.
יש בדמות שלה מרד יסודי נגד היחס לנשים (ולברברים!) בחברה היוונית והצבעה על עוולות וצביעות המציאות בה המחזה נכתב. המונולוגים שלה מושחזים והטרגדיה שלה, הייצוג של מעמד נשים ומשמעות גירושין בעת ההיא, קורעת לב.
מה גם שאהבתי איך הסיפור הזה בא כקונטרה למיתוס ה"באושר ועושר", בכך שהוא מתרחש אחרי עלילת ה"ארגונאוטיקה" (שעדיין לא קראתי ולמרות שלצערי אין אותו בספריות סביבי אני אתור אחריו) והסיום הלכאורה מוצלח של תלאותיה והרפתקאותיה.
הכרתי כבר את סיפורי גיזת הזהב מקריאה בספרי מיתולוגיה יוונית לילדים בגיל צעיר, וזה מגניב לראות סוג של ניפוץ של המיתוס הזה במחזה יווני מהעת העתיקה (שכמובן שלא נכלל באף קובץ מיתולוגיה יוונית לילדים שקראתי).
אולי הרבה מהקריאה שאני עושה כאן היא מודרנית, אבל מה לעשות, אני אדם מודרני שקורא מתוך עולם מחשבה מודרני, וכך אני בהכרח מתחבר רגשית או לא מתחבר רגשית לכל יצירה עתיקה, אם ארצה ולא ארצה. אני יכול לנסות להבין מחשבה עתיקה, או להעריך מבנה כתיבה יפה ומחושב, אבל כל זה לא אומר שהיצירה תעשה לי משהו בלב, וזו בהחלט עשתה.
ועדיין, אני חייב להגיד שאני קצת מאוכזב מקיומו של הדיאלוג האחרון כאן, זה הרגיש לי לא טבעי ולא במקום במיוחד, בפרט כשהוא לא מחדש יותר מדי. ניטפיק קטן.
4.5 \ 5.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
סקירה איכותית. תודה רבה.
|
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
עשיתי קורס על יצירות יווניות והתמוגגתי.
יש הרבה במדאה מעבר לסיפור הבנאלי של אישה נוקמת.לא מצליחה לזכור איזה תרגום קראתי אבל כל תרגום יעשה את העבודה. סיפור קשה אבל לך תתעסק עם אלים:) |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לעניין התרגום: עושה רושם, שאתה דווקא ''שוחה'' בעברית ולא נרתע משפה גבוהה. מצד שני, יש מתרגמים
שעפים על עצמם ומכניסים משלבים לשוניים ועיטורים שפתיים במקומות שלא צריך כמו אהרון אמיר הבלתי נסבל באנגלית ואביטל ענבר בצרפתית.
|
|
|
AnEmu
(לפני שנתיים ו-2 חודשים)
דווקא אני רואה בה אישה עצמאית אשר נפלה קורבן לנורמות מאצ'ואיסטיות של תקופתה, ובמידה מסוימת נהייתה ביטוין הקיצוני ביותר. כלומר, היא וויתרה על רגשנות סטריאוטיפית המאפיינת את האישה, אבל במקום לפתח רגשות בריאים ומאוזנים יותר, היא החליפה סטריאוטיפ אחד במשנהו. לעומתה, יאסון מגלם מידה רגילה של מאצ'ואיזם עבור אותה תקופה, אבל השוביניזם עליו הוא חונך, והמרחק הבין־אישי בינו לבין מדיאה, מנע ממנו לראות את אותן נורמות בדמותה הנשית. יאסון זלזל בה בדיוק כמו שהוא היה מזלזל בכל אישה אחרת, ולא ציפה לתגובה שהיה זוכה לה אילו היה מזלזל בגבר, אם כי אכזרית פי כמה, ואשר הובילה לזוועות שחוללה מדיאה. למעשה, לפחות לדעתי, מדיאה משמשת בתור ראי עבור כל אותם אנשים המאמצים נורמות מאצ'ואיסטיות (או קיצוניות באופן כללי). כמו בכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית, חוסר אמפתיה ופגיעה בכבוד שברירי מובילים בני ובנות זוג רבים למעשי נקמה ורצח מזעזעים לא פחות מאלו המתוארים ב"מדיאה", ואותה טרגדיה נושנה חוזרת לבמת הציבור כל דור ודור חלילה.
אבל עבר הרבה זמן מאז שקראתי... בכל מקרה, תודה על הביקורת. |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
