ביקורת ספרותית על חי על הגבול מאת רפי נוי
ספר בסדר

---

האוטוביוגרפיה שכתב תא"ל (מיל.) רפי נוי, "חי על הגבול" (הוצאת סער, 2022), היא ספר קריא מאוד. נוי, שגדל בקיבוץ דן והיה לקצין שריון בכיר בצה"ל, הוא מספר בחסד. החלק המרתק ביותר בספרו נגע לחוויותיו ממלחמת יום הכיפורים, בה לחם כקצין האג"ם בפועל של חטיבת השריון במילואים 9 במלחמת יום הכיפורים. "‏מהבוקר ניהלנו קרב תותחים מול הטנקים הסוריים בניסיון להשמיד כמה שיותר מהם, אבל כל הזמן הופיעו מעבר לקו האופק ולקו העמדות עוד ועוד, לפחות שבעים-שמונים טנקים סוריים התייצבו בכל זמן נתון בקו עמדות מולנו – מחזה שמעולם לא ראיתי. פשוט לא ייאמן. זה נראה כמו שיטפון. לא חשוב כמה טנקים הצלחנו להשמיד, במקומם הופיעו מולנו עוד ועוד טנקים, ונראה שצוותיהם אינם מתייחסים כלל לירי שלנו וממשיכים בנסיונות ההתקדמות" (עמוד 119), כתב. במקרה אחר. כשסגן מפקד אוגדה 146, אל"מ אברהם רותם, עמד לבטל התקפה חטיבתית שתכנן השיב נוי, "אנחנו כאן במגע עם האויב והמפקד עם העיניים על המטרות הוא שיחליט" (עמוד 127).

תיאורו את מבצע "דין וחשבון" ב-1993 היה לקוני לטעמי. היה זה מבצע חשוב ונוי, כרמ"ט פיקוד צפון היה עד מרכזי לכלל ההתרחשויות אבל יתרה מכך, מי שזכר (או בדק בוויקיפדיה) כי "בתחילת המבצע פשט צוות של שייטת 13 בפיקודו של ארז צוקרמן, על בסיס חזבאללה בטריפולי והרג שישה מאנשיו" (עמוד 282), היה יכול להיות יסודי ומדויק בפרטים גם בנקודות אחרות בספר. כך למשל, דן שומרון לא רק שלא היה מח"ט צנחנים, הרי שהעלבון הצורב מכך שלא מונה הוא שהביא אותו ללכת שנים עם כומתה שחורה במקום אדומה. אמנם בגב הספר נכתב כי נוי "אינו נותן לעובדות לקלקל סיפור טוב", אך בעיני העובדה שלא הקפיד על העובדות פגמה באיכות הספר, גם אם לא בהנאה מהקריאה.

אם יש משהו יפה בספר הוא שנוי לא הלך שולל ולא נשבה בקסמם של מפקדיו וניכר כי אף שכיבד חלק מהם, לא העריץ איש מהם הערצה עיוורת. אחד מאלו שכן קשר להם כתרים היה אלוף (מיל.) מתן וילנאי, "מנסיכי הצנחנים" (עמוד 223), שנוי שימש כסגנו בפיקוד על אוגדה 36. וילנאי, כתב, היה "בעל מחשבה בהירה ומהירה, יצירתית ורציונאלית, כושר ניתוח והבנה של מצבים ויכולת לייצר פתרונות למצבים מורכבים. ומעל לכל אלה הוא היה מפקד דגול ורגוע, חבר אמיתי" (עמוד 223). 

בספר ניכר חוש הומור של נוי, בין שבסיפוריו שלו ובין בסיפורים שהביא על אישים מרכזיים. ב-1978 במסיבה בחופי הכינרת סיפרו חבריו של הרמטכ"ל רפאל איתן, שלחמו עמו ותחת פיקודו "ביחידות הצנחנים" (עמוד 234) סיפורי גבורה. בסוף שאל רפול את ינאנוש בן-גל, שכמו המחבר צמח בשריון, מה יש לו לספר? "אתם הצנחנים מכינים מדי פעם תוכנית שבוע ימים, אחר כך שולחים כוח פלוגתי שזוחל לילה שלם, מתקרב למוצב אויב, הורג את הש"ג וחוזר הביתה, ולמחרת מתפרסמות כותרות ראשיות בעיתונים. אנחנו בשריון קיבלנו יום אחד פקודה, יצאנו וכבשנו את כל סיני ורמת הגולן" (עמוד 234). במקרה אחר, סיפר כי המח"ט שלו בחטיבת השריון 188, אל"מ יוסי מלמד, נהג לשחק כל יום שישי משחק כדורסל עם חבריו הקצינים בווינגייט. יום ראשון אחד, לאחר ששב מחופשת סוף השבוע, כי להערכתו דן שומרון עתיד להתמנות לרמטכ"ל. היה זה בשנת 1981 ונוי, שידע שמלמד לא עוסק ברכילות ובמינויים תהה כיצד הוא יודע זאת. "שמתי לב ביום שישי בכדורסל בווינגייט, שהקצינים התחילו למסור לו" (עמוד 207). שומרון אגב, מונה לרמטכ"ל רק ב-1987 אבל הסיפור מוצלח. 

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על חי על הגבול