במבוא לספר מופיע ציטוט של מישל אובמה:
"חברות בין נשים, כפי שתעיד כל אישה, בנויה מאלף מעשי חסד קטנים... שמתחלפים ביניהם שוב ושוב"
דברי מבוא שהכניסו לאווירת הספר.
את הספר קראתי במרץ 2022. כשברקע קולות מלחמה מגבול רוסיה אוקראינה. הקורונה דועכת או מרימה ראש, תלוי את מי שואלים. והרצון באסקפיזם גדול מאי פעם.
ואין כמו גלויה שנשלחת מפריז לספק כמה שעות של הנאה.
הרקע של הספר הוא מלחמת העולם ה-2. ודמותה של ביאטריס קרופורד שהתנדבה כאחות בשדה הקרב בצרפת היא הדמות המרכזית בציר הזמן.
וישנו ציר זמן נוסף שבו אנחנו מתוודעים לאנני ולחברותיה החדשות בפריז, שאליה היא מגיעה כדי לבדוק מהי הדירה ששכנתה יורשת מאדם שאיננה מכירה.
כמקובל בספרים מסוג זה, צירי העלילה מקבילים וישנו חוט מקשר שהן גיבורות הסיפור והן הקורא אמורים לטוות אותו ולהגיע לפתרון כדי לדעת מדוע הורישה ביאטירס את הדיר לג'ואני- שכנתה של אנני.
כאשר אנני מגיעה לפריז, ומשאירה מאחורה את חיי החד גונים, היא מתחברת בנימי נפשה למגי וקריסטין. החברות בין שלוש הנשים מתהדקת וכל אחת מהן חושפת את צפונות לבבה.
אנני היא אם יחדנית לבן ובת. ג'וני ופיבי. מערכות היחסים שלה עם ילדיה ובעיקר עם הבת שלה מורכבים מאוד. במידה מסוימת מערכת היחסים שלה עם פיבי הבת שלה- משתלטת על הסיפור המרכזי בספר. ייתכן ועורך חד עין היה משמיט את החלקים האלה.
וכיאה לפריז, יש גם רומנטיקה ואהבה שמגלה אנני במהלך הטיפול בנכס שירשה השכנה שלה. היא פוגשת את אטיין השרמנטי ומנהלת איתו רומן קצר שייתכן ויתפתח לסיפור ממשי יותר.
ציר העלילה שבו אנחנו מתוועדים לסיפור חייה של ביאטריס היה מעניין. התעוזה והנחישות שלה להשאיר מאחורה את החיים שלה כילדה עם אבא שהתחתן בשנית. לחצות את התעלה מאנגליה להתמקם בפריז ולסייע בכל מה שניתן לאלו שנפגעו בקרבות האיומים.
השיק הפריזאי נמצא בין דפי הספר, בחדרי הבית שהורישה ביאטריס לג'ואני, בחוויות שצוברות חבורת הבנות ואכן מהווה גלויה מפריז.
ספר חביב, קליל, מעניק כמה שעות של אסקפיזם מהמציאות המורכבת של חיינו וזה היתרון הגדול שלו.
תרגום, עריכה, הגהה- סבירים. (בימינו זה גם משהו)
התמונה על הכריכה – היא אכן גלויה מפריז.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
