ביקורת ספרותית על גן הוורדים מאת טרייסי ריס

---

אני חובבת את עמודי "התודה" של הסופרים. מתגלים שם הרבה דברים מעניינים (בחלק מהמקרים).

ובעמוד 409 כותבת הסופרת שאת מרבית הספר היא כתבה בתקופת הסגר. דהיינו רבעון ראשון 2020. מאז הספר ראה אור בחו"ל תורגם ויצא בישראל. מהיר למדי.

הסקירות שלי אודות הספרים, פחות עוסקות בעלילה עצמה, כי הרי כל אחד יכול לקרוא את התקציר על הכריכה או לקרוא פרק אחד באפליקציות השונות. אני מעדיפה לתאר את רגשות, מחשבות, התרשמות וכדומה.

זה בוודאי לא היה קורה ב-1895 השנה שבה מתרחשת עלילת הספר. ואני רוצה להתעכב רגע על העניין הזה. ככל שאנחנו מתקדמים, קשה לנו להבין את אורחות החיים בשנים האלה. ללא טכנולוגיה שמאפשרת שהכל יקרה כאן ועכשיו. וזה היה חסר לי בספר שבו העלילה כה מפותלת ורבת התרחשויות.

הייתי מצפה שהתקופה תהיה בולטת יותר ויהיה פירוט רב יותר של אורח החיים בשנים האלה. בעיקר שהנרטיב העיקרי של הספר הוא מעמדן של הנשים בתקופה ההיא, שלטונם הבלתי מעורער של הגברים, הבדלי המעמדות, קבלת האחר וכדומה.

הספר קריא מאוד. העלילה משלבת עשרות דמויות מה שקצת מקשה על הזרימה של העלילה. ב-100 עמודים ראשונים, הקורא מכיר לאט את הדמויות עד שהקשר ביניהם הולך ומתרקם. לקראת סופו של הספר יש הרבה מאוד התרחשויות שאם היו מפזרים באופן שווה את כל ההתרחשויות ב-410 העמודים זה היה מקל על הריתמוס של הקריאה.

הסיפור מתרחש באנגליה של שלהי המאה ה-19, נשים מתחילות לדרוש לעצמן זכויות. העניים נאלצים לעבוד במשרות פיזיות עם שכר זעום ביותר. העשירים מתגוררים בטירות הסוגרות עליהם. קשה להבדיל בין פילנתרופיה לבין פטרונות. מפגשים בלתי צפויים בין המעמדות השונים גורמים לקורא לעמוד על כך שבסיכומו של דבר מה שחשוב זה אנשים ולא חשבון הבנק שלהם.

בספר יש ניצנים של פמיניזם שמתבטא בכך שאוליב הופכת לאם יחדנית לילדה מאומצת- קצת מרחיק לכת בתקופה המדוברת.

"יופי מתבטא בדרכים רבות ושונות, ממש כמו טוב-לב או רשעות או הומור. יש מקום לכולנו בעולם הגדול והיפהפה הזה." עמוד 408.

כל פרק מסופר מנקודת מבטה של אחת הדמויות העיקריות: מאבס, אוליב, אוטי ואביגיל. לכל דמות יש כשש עד שבע דמויות שמלוות אותה, ואם במקרה עשית הפסקה בספר לוקח זמן לחזור לרצף האירועים.

אין אחידות בשפה שבה נכתב הספר. לפעמים ישנה הרגשה שזו כתיבת מחזה, לפעמים השפה תואמת את התקופה ולעיתים היא עכשוויות מדי.

בסיכומו של דבר זה בהחלט ספר שמתאים לתקופת החגים והחופש – אפריל 2022.

» ביקורות נוספות של מירי דליצקי
» ביקורות נוספות על גן הוורדים