ביקורת ספרותית על שכר האומץ מאת ק אנדרס
ספר בסדר

---

ב־1949 השלים קורט אנדרס את לימודיו באקדמיה הצבאית וסט פוינט והוסמך כקצין חי"ר בצבא היבשה האמריקני. הוא פיקד על פלוגת חי״ר במלחמת קוריאה ואת חוויותיו מהמלחמה ביקש לתאר דווקא ברומן, לכאורה בדיוני. התוצאה היא רומן המלחמה "שכר האומץ" (הוצאת מערכות, 1963). שם הספר נגזר מציטוט של וולטר: "כיום הזכות לפקד אינה מתת הטבע, כתורשה; כיום היא פרי עמל, שכר האומץ" (עמוד 5).

בהקדמה כתב סא"ל רפאל איתן, סגן מפקד חטיבת הצנחנים דאז ולימים הרמטכ"ל, כי הספר "מספר על גדוד חיל־רגלים אמריקני במלחמת קוריאה. הנושא העיקרי של הסיפור סובב על ציר המנהיגות, על הבעיות והמשימות המתיצבות בפני המג"ד, המ"פים, והמ"מים בפלוגה ז' של אותו גדוד – ועל הפתרונות שהללו מעלים, ומנסים להגשימם" (עמוד 5).

רפול שהיה בקי בנושאי הספר "דרך הרגליים" כמי שרכש ניסיון כלוחם ומפקד מחלקה בגדןד הרביעי של הפלמ"ח ובהמשך כמ"פ ומג"ד בגדוד הצנחנים 890 בפעולת הגמול בשנות החמישים כמו גם במלחמת סיני, כתב כי "מן מהסיפור אנו למדים שוב: מנהיגות בשדה־הקרב אינה נקנית בבית־ספר ולא ילמדוה מתקנון־שדה. את ביטויה העיקרי מוצאת מנהיגות טובה בשדה־הקרב בדוגמה האישית של המפקד. ביושרו, בדאגתו לחיילים – ובשליטתו העצמית. שיתוף־פעולה של מפקדים ופקודים – הוא שישלים בשעת הכרח את כל היתר, שהנו המסד ההכרחי, כגון הידע הטקטי והטכני של האנשים" (עמוד 5). איתן קבע כי "קצינים – צעירים כוותיקים מן הראוי להם לקרוא ספר זה בעיון, להפיק ממנו לקח ולחרות על לבם את יסודות המנהיגות־הטובה: יושר וכנות, דוגמה אישית, שיקול יסודי וביצוע תקיף, חברות – ושליטה עצמית" (עמוד 6).


גיבור הספר הוא סגן אריק הולווי, מצבא היבשה האמריקני. הולווי השאפתן היה "סגן בחיל־הרגלים, שציפה לקבל תפקיד במפקדת־הגדוד, שם יהיו לו סיכויים לעלות בדרגה" (עמוד 50). הוא היה טיפוס שאפתן שבראשית הספר כבר שימש כקצין־מודיעין גדודי ושאף להתמנות למפקד פלוגה בגדוד. אף ששאיפתו של הולווי היא לקבל פיקוד על פלוגה הרי שבראשית הספר ניכר כי הוא בעיקר עסוק בלהלך בין הטיפות.

כאשר נשאל על ידי קצין המבצעים מה יכול האויב לעשות תיאר מספר דרכי פעולה אפשריות (דפ״אות), ובכללן להיערך להגנה, לתקוף ואף לסגת. ומה נראה לך שצפוי האויב לעשות מבין כל אלו, הקשה קצין המבצעים. "אין זה מתפקידי לנחש ניחושים, המפקד. אני העירותי כאן מה עלול האויב לעשות" (עמוד 57). אנדרס טעה כאן בתיאור תפקיד הקמ"ן הגדודי (ולחלופין ביקש להמחיש עד כמה נמנע הולווי מלקיחת אחריות), שכן על האחרון לדעת לחבר את המודיעין עם ההערכה ולתאר למג"ד מה סביר שהאויב יעשה. הקמ"ן עלול לטעות, ועליו להיות מודע לכך, אך אל לו לחשוש מטעויות עד כדי שמירת דעתו לעצמו.

כשביקש הולווי להכווין אש לנריכוזי אויב אפשריים, מבלי לתת את דעתו על סוגויות כמו מלאי ודחיפות סיוע האש לכוחות אחרים, נזף בו קצין השיתוף הארטילרי (קש"א) הגדודי: "מוטב שתתחוב לך זאת היטב למוחך, הארטילריה אינה נמצאת כאן כדי שתתן לה פקודות כרצונך. אתה יכול לבקש סיוע ארטילרי, ואצה מקבל אותו, אם אנו יכולים לתת לך. הסיוע אינו ניתן לך משום ששאלת את דעתי על כך, לאחר שהכל היה מתוכנן אצלך מראש. גם הנפנוף בשמו של המג"ד אינו סיבה למתן סיוע. הסיוע ניצן כשאר הוא מהווה סיוע" (עמוד 66).

רק כשליווה את המג"ד, רב־סרן דאהל, בהתקפה על הרכס הפנים הולווי את הלקחים הללו. את האופן שבו פיקד דאהל על הגדוד, חשב, "חייבים ללמד במסגרת השיעורים למנהיגות: כיצד לפעול כשבידך האחת הטלפון והשניה מחזקת במפה. אריק התפעל מקולו המתון של המג"ד שעה שטיפל באותם מצבים מסובכים. מעולם לא הרים דאהל את קולו ועל פניו לא ניכרה כלל התרגשותו הפנימית, אם היתה בו התרגשות כזו" (עמוד 105). הולווי ידע שהמג"ד הצטער שרבים מחייליו נפגעו בניסיון לכבוש את ההר, "אולם הוא גם ידע שמטרתו העיקרית של דאהל היא לנחול ניצחון, כדי שההרג יפסק וההסתכנות תופסק לאלתר" (עמוד 106).

משנפצע מפקד פלוגה ז' מינה המג"ד את הולווי למחליפו. לא כך ביקש להתמנות למ"פ. "כעת, ידע, נתונים חייהם של אנשי הפלוגה בידיו; והוא ידע היטב, כי מעתה ואילך יוציאו האנשים משפט על כל תנועה מתנועותיו. הדבר נטע פחד בלבו, מכיוון שלא ידע מה עליו לעשות כדי להניע טת האנשים הללו להלחם, אם יראו בו לא־יוצלח, או אם לא יתנו בו אמון. מה אעשה, הרהר בלבו, אם לא ירצו ללכת להלחם?" (עמוד 121). נדרש ממנו "לנצל את כל ידיעותיו, את כל כשרונו, שכלו ומרצו כדי לשמור על חייהם של אנשים אלה״ (עמוד 146). היתה זו תחושת חובה, כתב אנדרס, שניתן היה לסכם בשתי מלים: ״מפקד פלוגה״ (עמוד 146).

הספר כתוב היטב אך הוא נוטה לקלישאה, ואף שהוא מזכיר במשהו את ספר המופת שכתב צ'רלס מקדונלד, "מפקד פלוגה", שבו תיאר את חוויותיו כמפקד פלוגת חי"ר במלחמת העולם השנייה‏, הוא חסר את העומק והתובנות שתיאר מקדונלד בספרו בכל האמור לעול הפיקוד, האתגרים, הקשיים, הלחץ והגמול שכרוכים בו.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על שכר האומץ