ראשית, אתחיל ואומר שמאוד התלבטתי איך לדרג את הספר הזה. כשניגשתי לקרוא אותו ציפיתי לרומאן ספרותי וגיליתי להפתעתי שזה יותר מתאים למחזה(סטיינבק כיוון לכך). לכן אני מדרג אותו בהתאם לאיך הייתי מדרג מחזה:
ספר על שתי דמויות - ג׳ורג׳ הבוגר והחכם עם רגליים על הקרקע לכאורה ולני, אדם עם מוגבלות מנטלית קשה, אבל חזק מאוד פיזית. ג׳ורג׳ הוא המנהיג בזוג הזה עד כדי צייתנות מלאה של לני אליו (הרבה דימויים של בעלי חיים יש כלפי לני לאורך הספר).
לאורך כל הספר הקצרצר יש רמזים שמעידים על איך זה הולך להסתיים. שני דברים שהרשימו אותי מאוד וגרמו לי לדרג אותו כמו שדירגתי:
1. ״החלום ושברו״ מהדהד לאורך כל הסיפור גם דרך הדמויות הראשיות (והסוף הטראגי) וגם דרך דמויות המשנה - אישה שחלמה להיות שחקנית ומוצאת את מקומה בחווה מלאה בגברים עניים נשואה לאיש שהיא לא אוהבת, גבר זקן נכה פיזית שמעולם לא הצליח להגשים את חלומו להיות עצמאי, כמעט כל שאר העובדים חולמים את חלום ה״חווה משלי״ וכולם לא מצליחים להגיע לזה.
2. ״אקדח שמופיע במערכה הראשונה״ - לאורך כל הסיפור הכוח והתמימות של לני עושים לו בעיות. זה מתחיל מעכבר מת, ממשיך דרך העובדה שלני מוגבל בהבנתו איך מתנהגים חברתית (סיפור האישה והשמלה) וממשיך בכלב שנורה בעורף (ומזכיר את לני הצייתן כלפי ג׳ורג׳).
זה לא ספר שמיועד לכל אחד, אם אתם מתחברים למינימליזם זה אכן ספר ראוי. אנשים שמחפשים ספרות קלאסית שמלאה בתיאורים, מוטיבים וכו׳ כנראה לא ייהנו.
