ביקורת ספרותית על ג'ון מונאש : (1931-1865) קורות חייו של מצביא אוסטרלי יהודי מאת א ז סמיתרס
ספר לא משהו

---

הספר "ג'ון מונאש" מאת א"ז' סמיתרס (הוצאת מערכות, 1982) מתאר את קורותיו של מי שהיה אחד המבריקים שבמפקדי הצבאות במלחמת העולם הראשונה. מונאש, בן למשפחה יהודית שהיגרה לאוסטרליה , הצטרף כסטודנט למיליציה, הכוח הצבאי של אוסטרליה שקדם לצבא הסדיר שלה. "גם בפלוגת הסטודנטים של רג׳ימנט רובאי ויקטוריה היטיב להתקדם" (עמוד 19), ומונה לקורפורל. חברים כינוהו "הקורפורל פוטאש". בהמשך הוסמך כקצין "ולמפקד סוללת צפון מלבורן של ארטילריית חיל־המצב" (עמוד 20).

במארס 1908 מונה כלויטננט־קולונל לתפקיד בכיר בחיל המודיעין שזה עתה הוקם. אמנם הקריירה שלו כמהנדס אזרחי שגשגה אך "הוא היה נלהב בה במידה למקצועו האחר. ב־1913 נלקח מחיל המודיעין כדי לקבל פיקוד על בריגדת חי"ר, הבריגדה ה־13 שמקרוב הוקמה, בדרגת קולונל (אל"מ). כדי להוכיח, שהמעבר והחזרה מעבודת המטה ומתותחנות כבדה אל החיל המקורי שלו – חילו של "הקורפורל פוטאש" – לא היו מוזרים וקשים עבורו, פרסם ספרון בשם "מאה עצות למפקדי פלוגה". אין בו הברקות מקוריות, אך אחת מהי ראויה לציטוט, שכן היא בבואה למחברה. "היה טבעי. אורח התנהגות מלאכותי מובחן בנקל על ידי החיילים. אתה מאבד את ייחודך האישי, ובמירב המקרים יינזק כבודך"" (עמוד 27).

בהמשך מונה לצנזור הראשי בחיל המודיעין. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה גובש הכוח האוסטרלי לכדי צבא של ממש. בין שאר היחידות שהציעה אוסטרליה לבריטניה היתה "עוד בריגדת רגלים, ה־4, שאף היא נתקבלה בהכרת תודה. הצנזור הראשי נלקח מתפקידו, ולו ניתן הפיקוד עליה" (עמוד 45). כמח"ט נאמר עליו כי "היסודיות הדקדקנית שבה חישב כל פרט מפעילות הבריגדה שלו והבהירות העילאית שהוכיח בהסבירו לקציניו כל תכנית למבצעים עתידיים" (עמוד 55)

ביולי 1916 הוטל על מונאש לפקד על פשיטה על קווי הגרמנים בחזית צרפת. (עמו"הפשיטה הראשונה של האוסטרלים הוטלה על מונאש, והוא הכין אותה ביסודיות הרגילה שלו. קבוצת הפשיטה שלו מנתה מאה שמונים ושלושה איש שנבחרו בקפידה, והפיקוד עליה ניתן לקצין זוטר בשם ואנליס"ד 143). מונאש עצמו כתב על הפשיטה כך: "זה עתה חזרתי מלחימת לילה שלם – מפשיטתי הראשונה. חיסלנו למעלה מ־50 מן האויב. פעולות כאלה הן תשלובת של ההכנה המדעית המעולה ביותר והגבורה האישית הגדולה ביותר. בחורינו נהדרים" (עמוד 143). יתכן כי מונאש הגזים מעט מהישגי הכוח, אך עדיין היתה זו פשיטה מוצלחת. היתה זו, מנגד, הפעם האחרונה שבריגדיר־ג'נרל מונאש לחם בקרב בגופו ולא מן המטה.

מונאש פיתח תפיסה חדישה ללחימה, הקרב המשולב. "הגעתי לכלל דעה כי הייעוד האמיתי של חיל הרגלים הוא לא להתבזבז במאמץ גופני הירואי, אף לא להתכלות תחת אש מקלעים חסרת רחם, אף לא להינעץ בכידונים עוינים (אני מהרהר בפוזיר...ובשדות קרב עקובים מדם אחרים) אלא, להיפך להתקדם תחת המחפה המירבי האפשרי של המערכת המירבית האפשרית של משאבים מכניים בצורת תותחים, מקלעים, טנקים, מרגמות ואווירונים; להתקדם בחגור קל ככל האפשר; להיות משוחררים ככל האפשר מן ההתחייבות המוטלת עליהם לפלס דרכם בלחימה קדימה; לצעוד בהחלטה נחושה, בלא להתחשב בהמולת הקרב המתגעש סביבם, אל היעד שנקבע להם; ושם להחזיק את השטח שנכבש ולהגן עליו" (עמוד 149), כתב. תפיסה זו עודנה צריכה לעמוד לנגד עיני אלו המתכננים להפעיל כוחות יבשה במבצעים קרביים.

ב־4 ביולי 1918 פיקד מונאש על הקורפוס האוסטרלי בקרב האמל שהיה אולי הקרב המשולב הראשון והחידוש האמיתי שבו, לטענת המחבר, "היה שיתוף הפעולה שנוצר בין הטנקים לבין הרגלים, שכל אחד מהם טיפל באויביו של האחר, ובתיאום הרמוני השיגו הישגים של נחזו אף בחלום ב־1917" (עמוד 214). בתוך שעה וחצי נכבשו יעדי הקורפוס. "בקרב מתוכנן היטב מסוג זה, המאורגן במלואו, המעניק חיפוי רב עצמה של מחסומי ארטילריה ומקלעים, ובהיות הרגלים נחושי החלטה ותותחי האויב משותקים בהצלחה באמצעות האש נגד־סוללות שיורה הארטילריה שלנו, אין שום דבר קורה, ושום דבר לא יכול לקרות פרט למהלכה התקין של ההתקדמות על פי התכנית כפי שנקבעה" (עמוד 225), קבע מונאש.

מנגד, מונאש ידע להיות גמיש בתכניות שלו. סמיתרס ציטט את ולינגטון שאמר על מקביליו כי "הם תכננו את מערכותיהם ממש כפי שניגשים לייצר מערכת רתמה מפוארת. היא מרהיבה עין ועונה היטב על כל הדרוש, עד שהיא נשברת, ואז אתה תקוע. ואילו אני עשיתי את מערכותי מחבלים. כאשר התקלקל משהו, קשרתי קשר והמשכתי" (עמוד 262). ציטוט טען, תקף גם ליכולת התכנון והביצוע של מונאש, כפי שבא לידי ביטוי בקרב על מונט סן קנטן. הדבר חייב חשיבה מהירה, הפעלת כוחות משולבת במספר מאמצים, וניצול הזדמנות. מונאש, שידע לאלתר, לחשוב ולתכנן במהירות, הצליח להניע את כוחותיו, שהיו חלשים מן הכוח המגן ולבצע את המשימה. לבסוף, בתום קרב קשה, "הבריגדה ה־6, ובה שלושה גדודים חלשים וכמה מקלענים, כבשה בהסתערות" (עמוד 241) את ההר, נוכח התנגדות קשה.

הספר אמנם מתאר את פועלו של קצין מבריק, אולם הוא ספר בעייתי מאוד. נראה כי המחבר התקשה למצוא חומר על הגנרל, ופנה במקום זאת לתאר את בניין הכוח של צבא אוסטרליה למלחמת העולם השנייה ואת קורותיו בחזית מערב אירופה ב־304 עמודים. מונאש ראוי לביוגרפיה, ולאחת שתתאר את פועלו היטב. זו אינה עושה כן. גם תרגומו של שרגא גפני בעייתי.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על ג'ון מונאש : (1931-1865) קורות חייו של מצביא אוסטרלי יהודי