ביקורת ספרותית על רינגו ואני מאת מיכל סגל ארנולד

---

יש סופרים שלא משנה כמה ספרים הם כתבו והוציאו לאור יחשב להם לדראון עולם שהם כתבו רק ספר אחד, זה אומנם סובייקטיבי וכל קורא יכול לבחור בספר האחד שנגע בו באופן מיוחד אבל בכל אופן זה יחשב כספר אחד, ויש סופרות כמו מיכל סגל ארנולד שכבר בספר הראשון שלהן הציבו לעצמם רף גבוה. אתחיל בזה שאני שמח שהספר הזה לא נופל בקטגוריה ספרות רק לנשים, כך שגם אני יכולתי לקרוא את הספר הזה ולהינות ממנו. אל תבינו אותי לא נכון זה לא שאני חלילה לא נהנה מהעובדה שגם נשים כותבות, דווקא נהפוכו אני שמח שבזכות ספרים שהן כותבות יש אפשרות לצלול למוחה של אישה ולראות דברים קצת אחרת אבל כשזה נעשה בסגנון של כתיבה בירחון לנשים אני מרגיש כגבר שמציבים לפניי תמרור של אין כניסה וזו הרגשה לא הכי נעימה, להיקלע לסיטואציה של שיחת נשים.

כבר מהצילום שעל עטיפת הספר אפשר להבין שיש משהו בעלילה שקשור לאינדיאנים אבל מיהו אותו רינגו שמיכל כותבת עליו, "רינגו ואני". אסוציאציה ראשונה, תלוי בני כמה אתם, אבל כנראה תהיה לאותה סידרת ספרים שיצאה לאור בהוצאת רמדור לאורך שנות השבעים התחלת השמונים אבל כשקוראים את הספר (שלא לדבר על הגב האחורי שהוא הדבר הראשון שרבים מאיתנו קוראים) מבינים מיד שמדובר בלא אחר מרינגו סטאר, המתופף של להקת "הביטלס". לכאורה החבר הכי פחות דומיננטי של הרביעיה מליברפול אבל בזכות הספר הזה הוא כמו תופס נפח. לוא רק הדברים היו נכונים אבל מיכל מספרת למשל על ראיון של רינגו עם העיתונאית ברברה וולטרס אחרי רצח של החבר, ג'ון לנון ואיך הוא קיבל את זה ועל עוד כל מיני עובדות אחרות.

מוזר שמצאתי את הספר הזה בתקופת החיים הזאת שלי, אחרי שיצא לי ליצור קשר עם מישהי שהיתה (לפני כמה עשורים) בגן ילדים איתי ומסתבר שלאורך החיים חיפשנו זה את זו. היא סיפרה לי שהיא נחשפה בחייה לתרבות האינדיאנים ולא רק זה שהיא גם עורכת כמה מהטקסים שלהם. לא הבנתי ממנה מה זה אומר אבל מה שהיא לא סיפרה לי כאילו למדתי מהספר הזה. תודו שזה מעניין, ולמרות שאפשר ללמוד ולהבין תוך כדי עלילת הספר מיכל בחרה לספר על זה בדרך נפלאה. רינגו נוכח בחייה והוא מספר לה שהיא כמו "נוסעת בזמן" ביקרה אותו כמה פעמים בחייו. בכנות לא התחברתי לקטע הדמיוני אבל לא רק שזה לא הכל בספר, יש בו הרבה מחשבות אחרות שעזרו לי להתחבר אליו יותר.

מקובל לחשוב שסופר לפני שהוא ניגש לכתוב על נושא מסויים הוא קודם לומד עליו, וזה ככל הנראה גם מה שמיכל עשתה אבל בכל זאת אהבתי את הדרך שבו היא משלבת דמיון במציאות. היא בחרה לספר לנו את סיפור חייה כשהיא משלבת בו את רינגו סטאר והתוצאה, גם כמי שלא מתחבר בקלות כלכך לעלילות דמיוניות שמאוד נהנתי לקרוא את הספר הזה. מעבר לאיזכורים של "הביטלס" לאורך העלילה, היא מזכירה גם את בוב דילן שלא מעט ראו בו כחבר החמישי של הלהקה, גם כמי שלא היה תמיד עם הלהקה בכל מקום אבל לפחות ליווה אותם כהשראה. לצד האיזכורים תוכלו למצוא לא סתם עובדות אלא גם את דעתה של מיכל על כל מיני דברים. אין ספק שמי שאוהב לקרוא ספרים באווירת תקופת ילדי הפרחים יהנה מהספר הזה. יש בו לא מעט הומור. אני מאוד אוהב את הספר הזה, בעיניי הוא שווה הרבה יותר ממה ששילמתי עליו במציאון, ואני מקווה שמיכל תמשיך לכתוב ותפתיע אותנו לטובה בעוד ספרים.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על רינגו ואני