ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 22 בפברואר, 2009
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
"אמנת בוקרשט"- שמן הסתם, לא רבים מבין הקוראים שמעו עליה (ואני בתוכם)- הינה הבסיס לסיפור.
האמנה, לפי המסופר, חילקה את מקדוניה (בשנת 1913), לשלוש ארצות: לסרביה, לבולגריה וליוון.
הדבר לא מצא חן בעיני רבים, כפי שתמיד קורה בחלוקה, אולם כדי ליצור סיפור - נכנסה דמות מקדונית, פטריוטית ועשירה, שהיתה מוכנה להקדיש את חייה וכספה כדי לשחרר את המולדת שנגזלה.
תשאלו איך עושים זאת? אין בעיה: מקדוניה, כידוע, היא שם נרדף לקיסר הגדול מכולם - אלכסנדר מוקדון, אולם לא קל סתם כך לצאת למלחמה, אלא "אם נמצא את גופת אלכסנדר, היכן שאמורה להיות במצרים, ונביא אותה למקדוניה, אולי נוכל ללכד את העם המקדוני הגאה, סביב הגופה וההיסטוריה המפוארת של אלכסנדר הגדול, ולצאת למלחמת עצמאות - בעיקר נגד יוון."
הדוגמה שבפי ידידנו המקדוני הינה ש"היהודים יצאו לקרב בעקבות ארון הקודש, הנוצרים הלכו בעקבות הצלב האמיתי, ואם הייתם מקדונים, מה היה עושה לכם את זה?"
נכון, ניחשתם - לאחר שהייתם בשיעור ועקבתם, ואולם העניין אינו פשוט כלל. גורמים נוספים מוצאים את עצמם מחפשים את מיקומו המדויק של הקבר, ואין הם מוכנים לוותר לפטריוט המקדוני, שמעסיק רוצחים ומוכן לעשות כל דבר כדי להעביר את הגופה לארצו.
אחד מהגורמים, שהיה צריך להמציאו כדי שיהיה לסיפור בשר, הוא ארכאולוג תת-ימי בשם דניאל נוקס, סופרמן ענק! שלפעמים מתחרה "בגדול מכולם" ביצר ההישרדות שלו, והוא מצליח להסתכסך עם כולם, ובעיקר, "עם האנשים הלא נכונים."
"היי רגע," אתם ודאי שואלים: "מה לארכאולוג תת-ימי ולחפירות ביבשה?"
אל דאגה, לקראת סוף הספר תתוגמלו על הציפייה...
הספר עמוס במיליון ואחד פרטים על כל זיז סלע שמופיע במדבר, כמו גם בכל מערה שנגלית, ומה אגיד לכם: משעמם, מיותר וממש לא נחוץ.
אם ארכאולוגיה עמוסת פרטים ולא מוכרת, עושה לכם טוב - ייתכן ותיהנו.
אני איכשהו יצאתי מעט מאוכזב מכל העומס הארכאולוגי שלא הכרתי ומבחינתי עצם הסיפור הציל את הספר.
לסיום, לא מלהיב במיוחד, אך הסיפור שסביב הארכאולוגיה, נחמד ברובו וקריא.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת