ביקורת ספרותית על מסתערבים - אגדה ישראלית מאת מתי פרידמן
ספר טוב

---

לספר "מסתערבים" מאת מתי פרידמן (כנרת זמורה-דביר, 2020),הגעתי בעקבות הנאתי הגדולה מספרו הקודם, "דלעת", שבו תיאר את חוויותיו כלוחם בפלוגת הנ"ט של נח"ל מן השירות ברצועת הביטחון בלבנון. 

הפעם בחר פרידמן לעסוק שוב בתחום הביטחוני, אולם במערכה אחרת לחלוטין ובארבעה לוחמים מיוחדים במינם. הספר מתאר את מחלקת "השחר", כפי שכונתה יחידת המסתערבים של הפלמ"ח בטרם קום המדינה. "אנשי הפלמ"ח היו בכוח הלוחם הסדיר היחיד בקרב המתנדבים במשרה חלקית שהרכיבו את ארגון ההגנה. בדומה למפעל הציוני כולו בימים ההם, גם שמו המלא של הפלמ"ח, "פלוגות המחץ", דרש מידה של דמיון. שום איש צבא של ממש לא היה רואה בפלמ"ח "פלוגות". אף על פי כן, ביישוב העברי דמיינו אותו כחיל החלוץ של הצבא היהודי. צעירי היישוב, "חיו בהכרה שאין דבר אשר נבצר מהם לעשות", כתבה ההיסטוריונית אניטה שפירא. "הביטחון העצמי, שניזון מתערובת של בורות, חוצפה ותעוזה של נוער שחש כי נועד לגדולות, אולי היה בסופו של דבר הנשק החשוב ביותר במחסני הפלמ"ח". הרוח הזאת, בימים הראשונים, היתה אחד מכלי הנשק הבודדים" (עמוד 64). 

מפקדים בפלמ"ח נשלחו אז לאתר ולגייס מועמדים מתאימים ליחידת מקרב יהדות ארצות ערב. הפוליטרוק של הפלמ"ח, בני מרשק, אמר למגוייסים כי "הגווייה של גרמניה הנאצית עדיין חמה, אמר מרשק לנערים, אבל המלחמה הבאה כבר ממשמשת ובאה. הפעם זאת תהיה מלחמת הישרדות נגד כלל העולם הערבי. אלה שבאו מארצות ערב הם אוצר, הוא אמר, והפלמ"ח ייכשל במשימות שלו בלעדיהם" (עמוד 65). 

במלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים את מנהלת המבצעים המיוחדים, גוף מודיעין שהתמחה בפעולות חבלה ומודיעין, והפעיל חוליות קומנדו בפשיטות מאחורי קווי האויב. "מנהלת המבצעים המיוחדים פתחה בית ספר בכרמל כדי לאמן מרגלים ואנשי חבלה לפעול מעבר לקווי האויב - יהודים, יוונים, אלבנים, יוגוסלבים ואחרים מארצות הים התיכון. אחד המדריכים היה סופר המסעות המחונן פטריק לי פרמור, שהתפרסם אחר כך בעקבות השתתפותו בחטיפה של גנרל גרמני בכרתים" (עמוד 107). שם הוקמה מחלקה בפלמ"ח שיועדה לפעול בסוריה, ועל בסיסה הקים הפלמ"ח לאחר המלחמה את מחלקת המסתערבים שלו.

המורה סמעאן (שמעון סומך) תיאר את המסתערב כך: "הופעה כערבי לכל דבר, בצורה, בלבוש, בהופעה, בשפה, בהתנהגות, במגורים, בעבודה, בבילוי, עם כיסוי מתאים בתעודות, בתולדות חיים, ברקע, במגורים, בעבודה. המסתערב הוא שחקן מוכשר המשחק את תפקידו 24 שעות ביממה, ומשחקו עולה לו במתיחות נפשית מתמדת, במריטת עצבים, עד גבול השיגעון" (עמוד 72). לימים היה סמעאן מדריכו של סוכן מוכשר אחר של המודיעין הישראלי, אלי כהן. 

חברי המחלקה עברו הכשרה מקיפה. סמעאן "היה המדריך שלהם לתרבות ערבית ולאסלאם. מדריך אחר מאנשי הפלמ"ח בא להדגים את השימוש בסטן ובפרבלום, לימד אותם לפרק ולהרכיב את כלי הנשק, ותמיד גולל את יריעות האוהל מפני עיניים סקרניות. מדריך שלישי העביר קורס חבלה" (עמוד 66).

דוגמה למשימות שבהן לקחו המסתערבים חלק היא מבצע "זרזיר" לחיסול מטיף ערבי בחיפה, השייח' מוחמד נימר אל־ח'טיב, שנהג להלהיב מתפללים ערבים לבצע פיגועים. צוות המסתערבים עקב אחרי השייח' בדרשותיו, סיפק את המודיעין שהזהיר מפני מעורבותו בטרור, ובפברואר 1948 נסעו המסתערבים נסעו לצד רכבו וזיהו אותו בו. אז פעלה חוליית המתנקשים של הפלמ"ח החמושה בתת־מקלעי טומיגן. לדברי אחד מחבריה, מלינקי, "ירינו לעברה צרורות פגענו במכונית והיא סטתה על צדה. המשכנו בדהירה" (עמוד 81). השייח' נפצע, ומאז עקר לביירות ולא פעל עוד בישראל. אחד משומריו נהרג והשני נפצע. 

בהמשך פעלו המסתערבים במשימות איסוף מודיעין גם בדמשק, חלב וביירות. "בסניף של רשת בתי קפה, ליד המדרגות הנעות, ישב המרגל יצחק שושן, לשעבר זקי שאשוֹ מחלב, המוכר גם כעבדול כרים מוחמד סידקי מביירות. כשדיבר על הולדתה של מדינת ישראל, לא היה שם אף אחד מהמאפיינים הרגילים. זה היה שונה מכל גרסה אחרת ששמעתי וזה הסביר את ההווה יותר מכל גרסה אחרת ששמעתי. זה היה סיפור מזרח־תיכוני. כשיצאתי מהקניון, הרחובות נראו שונים. ואז החלטתי שהגיע זמנו של הסיפור הזה" (עמוד 14), כתב פרידמן.

התוצאה היא ספר מרתק על לוחמים שפעלו בקצה המעטפת, בלי כוח חילוץ, ולגמרי לבד, במדינות אויב, והשיגו מודיעין איכותי למען ביטחון ישראל. .

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מסתערבים - אגדה ישראלית