ביקורת ספרותית על אסירי תקוה מאת מיכאל קלברט
ספר טוב

---

"במבצעים מאחורי קוי־האויב נודע לרוח – שפירושה, נכונות להילחם ולתקוף אויב – חשיבות רבה מאשר במבצעים רגילים" (עמוד 101).

לספר "אסירי תקוה" מאת בריגדיר־גנרל מיכאל "מייק המשוגע" קאלברט (הוצאת מערכות,1955), הגעתי בעקבות המלצה מאחד ממפקדי בצנחנים, שטען כי זהו, אולי, הבסיס העיוני החשוב ביותר לתורה ולטכניקות של האיגוף האנכי המודרני. במבוא לספר כתב קאלברט כי "בספר זה מנסה אני לספר את עלילת פעולותיה של בריגדת־הרגלים ה־77, הבריגדה הותיקה של גנרל וינגייט, במשך המבצעים בבורמה ב־1944, כשכוחות בנות־הברית עברו מהתגוננות להתקפה" (עמוד ט). וינגייט, כתב קאלברט, נהג לצטט את ישעיהו ולומר לאנשיו כי "בשקט ובבטחה תהיה גבורתכם" (עמוד 10).

בהקדמה למהדורה העברית כתב אל"ם (לימים אלוף) מאיר זורע כי "ראוי ספר זה, המתאר את מלחמת המעטים הנבחרים מול הרבים, לשמש למפקד העברי ציון־דרך למלחמה העתידה – נוסח זמננו – של דוד בגלית. ובעיקר, שהנסיון שנרכש בבורמה מורה לנו, שברצון עז ובאימון תכליתי ניתן להפוך כל חייל ללוחם נבחר וכל עוצבה – לעוצבה ארוכת טווח" (עמוד ה). בספר מתואר מבצעו הצבאי האחרון של וינגייט, ונמתחים הקווים לפעולות ההמשך שבוצעו בידי יורשיו.

בהקדמה לספר כתב פיטר פלאמינג, אחיו של איאן (מחבר ספרי ג'יימס בונד וקצין מודיעין בזכות עצמו), כי פגש בקאלברט לראשונה בשנת 1940, כאשר האחרון "היה קצין־זוטר בחיל ההנדסה מלכותי" (עמוד ז). קאלברט, כתב, "שמע לראשונה יריות שנורו ברצינות בקרבות שנחאי ב־1937. בראשית המלחמה התנדב לשירות בגדוד גלשנים שהוקם ללחימה ברוסים בפינלנד. תכנית זו התנדפה ומייק מצא עצמו בנורבגיה. לאחר זאת היינו שנינו בין מניחי היסודות הרופפים לתנועת מלחמה־זעירה, כדי להטריד את ה־Herren Volk (עם־האדונים), אם (ואותה שעה נראה זה יותר "כאשר") יכבשו את דרום־אנגליה; אלא שהוא יצא עם פראדי ספנסר צ'אפמן – אותו צ'אפמן שחיבר לאחר זמן את הספר: "הג'ונגל – נייטרלי" – להדריך בדרכי־הקומנדו באוסטרליה ובזילנדיה־החדשה" (עמוד ז).

קאלברט לחם בבורמה במהלך נסיגת הצבא הבריטי ממנה. בהמשך, ציין פלאמינג, הוא "חזר לבורמה, בפקדו בהצטיינות רבה על אחת השדרות של המסע הנסיוני הראשון של וינגייט, וזכה לראשון בשני אותות "מסדר השירות המצוין"" (עמוד ז).

קאלברט, שפיקד במלחמת העולם השנייה על חטיבת הרגלים המובחרת ה־77 בקרבות כנגד היפנים בחזית בורמה, תיאר כיצד יזם הגנרל אורד צ'ארלס וינגייט את הקמת חטיבות רגלים מובחרות שיתמחו בחדירה ארוכת־טווח לעומק האויב. וינגייט, שקודם לכן פיקד על "פלגות הלילה המיוחדות", יחידה ייעודית שמטרתה לחימה בכנופיות הערביות בארץ ישראל, היה מומחה של ממש בהכשרה ופיקוד על כוחות מיוחדים. כשפגש בו קלאברט, שבעצמו היה קצין קומנדו מנוסה, ב־1942, חש כי לפניו "אדם שהתקדם במקצוע זה לפחות שני שלבים מעבר לכל השאר" (עמוד 63).

משהוקמה החטיבה כעוצבה לחדירה ארוכת הטווח, כתב, "הגיע תורו של אימון ממושך ומפרך במסעות, בשייטות־נהר, בתובלת־פרדות, באספקה מן האויר, ובקליעה בתנאי־ג’ונגל; בסיוע אוירי תוך כדי שימוש בפצצות "חיות"; בהתחפרות, במסע־שדרה, בחניות־שדה של שדרה ובפטרולים" (עמוד טו).

"וינגייט נתמנה מיור־גנרל, מפקד כוח מיוחד הכולל חמש בריגדות לחדירה ארוכת־טווח, 4 גדודים וגייסות־העזר הדרושים בכל באוגדה. הטייס האמריקאי המצטיין, קולונל קוצ׳ריין, יקים "קומנדו־אוירי" שיכלול מטוסי "מוסטנג", מפציצים בינוניים "מיטשל", "דקוטות", 100 מטוסים קלים ומספר דאוני "ואקו" קלים, כסיוע לכוח־המיוחד של גנרל וינגייט. תפקידו של כוח־מיוחד זה יהיה לסייע להתקדמותו של גנרל סטילואל על־ידי נחיתה בעורף הכוחות היפניים הפועלים נגדו וניתוק קוי־תחבורתם ניתוק של קיימא. רגימנט של ראנג׳רים אמריקאיים, שנודע אחר־כך בכינויו "מרצחי מריל"" (עמוד 22), הוקם בהשראת וינגייט ופעל באורח דומה בבורמה.

חיל האוויר המלכותי נתן בידי מפקדי הגדודים או החטיבות של וינגייט את היכולת "לבקש ולקבל סיוע תוך זמן קצר, ולהטיל משקל רב מאוד של חומר־נפץ בטוח של 100 עד 300 מטר מכוחותינו. ללא זרוע חיונית זו לא היו יכולים הכוחות שעל הקרקע להצליח מעולם" (עמוד 24).

דוגמה לאופן הפיקוד של קאלברט ניתן למצוא בקרב קטן שהתרחש כשבמהלך אחד המבצעים המוקדמים נתקל כוח מהבריגדה בכוח יפני עדיף שהתמקם על גבעת הפגודה, ורותק למקומו באש עזה. קאלברט מיהר לשם ולקח פיקוד על הכוח.

"הכרח היה לעשות מעשה, ובמהירות; צעקתי אל פרדי שאנו עומדים להסתער. כן הודעתי לכולם שיש להסתער על "גבעת הפגודה"; התגבורת שבאגפנו השמאלי תסתער אף היא. או אז, קמתי, צעקתי, "הסתער!", לפי מיטב המסורת מימי ויקטוריה־המלכה, והתחלתי רץ במורד כשבובי ושני נושאי־הכלים אחרי. כמחצית אנשי סטפורד הדרומית הצטרפו גם הם. אך משהסתכלתי רגע לאחור, ראיתי רבים שנשארו שוכבים; קיללתים בחמתי: "להסתער, מה לכל הרוחות אתם חושבים לעשות שם!?" הקריאה הפיחה בהם רוח חיים, ואמנם – אנשי מק"בים, צותות מרגמות, קצינים – כל מי שהיה על אותה גבעה הסתער עמנו" (עמוד 34).

הספר הוא אכן סיפור מרתק של תעוזה, יוזמה וחשיבה יצירתית, וכן נחישות וחתירה למגע גם נוכח תנאי מזג אוויר קשים, לחימת ג'ונגל וסבך מאתגרת וכמובן אויב נחוש ומיומן. כתוב היטב ומרתק לקריאה.

"אסירי תקוה" מאת מיכאל קאלברט (הוצאת מערכות,1955),
""Prisoners of Hope
by Michael Calvert
יצא באנגלית בשנת 1952,
תרגום: רעיה ואלכס טראוב,
256 עמודים.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אסירי תקוה