ביקורת ספרותית על The Strange Case of Thomas Quick - The Swedish Serial Killer and the Psychoanalyst Who Created Him מאת Dan Josefsson
ספר מעולה

---

סטורה ברגוול (Sture Bergwall) נחשב למשך כמה שנים לרוצח הסדרתי הראשון של שוודיה, אחד מהאנשים המסוכנים במדינה. מדוע, תשאלו, רק "למשך כמה שנים. אולי מפני שהסתבר שקדם לו אחר? או שמא היה פושע מסוכן ממנו?"
לא. התואר המפוקפק נשלל מברגוול, הידוע גם בשם תומס קוויק, כיוון שלאחר מספר שנים בהן היה סגור במוסד פסיכיאטרי מאובטח ברמה גבוהה- בעקבות וידויים על 39 מעשי רצח שבצע לאורך יותר מ-30 שנים והרשעה על שמונה מהם- הסתבר ששיקר והוא נוקה מכל אחד מהאישומים שנתלו נגדו.
מדובר בשערוריה בשני מישורים- סקנדל ברמה הרפואית ומחדל שלא ייאמן בהיבט הפלילי- בה היו מעורבות דמויות שהיו, בשנות ה-90, בכירות בתחומי הפסיכיאטריה והחקירה הפלילית.

הספר נפתח בשנת 1997, באמצע חקירת מותו של ילד שהיה קורבן של תומס קוויק, והקורא נסחף במהרה אל תוך סיפור ביזארי ומרתק של פשע אמיתי (true crime). הקוויק בו אנו פוגשים בהתחלה הוא חורבת אדם, עמוס תרופות, בלתי יציב ומבולבל- דימוי של טיפוס שללא ספק אפשר להאמין שיכול להיות רוצח סדרתי, למרות העובדה שהסיור ביער אליו יצא בחברת חוקר משטרתי ומומחה להדחקת זכרון במטרה לאתר חלקי גופות אותן הטמין שם, לכאורה, לא העלה דבר. ברגוול נכלא ב-1991 בשל התמכרות לסמים ושוד בנק מגושם כשחלק מהעבירות מעברו קשורות להטרדות או תקיפות ילדים, ובעוד הוא שוהה תחת השגחה במוסד פסיכיאטרי התוודה שרצח באופן ברוטלי שלשים ותשעה קורבנות. ווידויו יצאו באופן סדיר לאורך מספר שנים, כל אחד מהם נחשף באזני רופאיו והחוקרים כפי שזכר אותם- עד ליום שלפתע פסקו. תומס קוויק היה עייף.
אך התפנית הביזארית בסיפורו של קוויק ארעה רק לאחר הקטיעה הפתאומית של ווידויו, שחפפה עם החלפת מטפליו, גמילה מהתרופות הכבדות במינון גבוה שנרשמו לו ומיד לאחר מכן חזרתו לשם בו נולד- סטורה ברגוול. בשנת 2008 הוא נוקה מכל ההאשמות בגין רצח שהוטלו עליו, ומבחינה ציבורית זוהי עובדה שלברגוול אין, למעשה, קשר למקרי המוות וההעלמות של אלה שברציחתם הואשם.
מדוע הורשע ברגוול ע"י מספר רב של סמכויות שיפוט לאחר שהואשם ע"י מגוון של תובעים? כפי שיוזפסון ואלו שעבדו אתו גילו במהרה הכל התנקז לפסיכואנליטיקאית מרגיט נורל (Margit Norell), בני חסותה שטפלו בקוויק תחת השגחתה והדרכתה, ואמונתם ב'זכרונות המודחקים' של התעללות מינית שחווה קוויק בילדותו- שהובילו למעשי הרצח שכאמור, הוכחו כבדיה. למכון סטר (Säter) בו אושפז קוויק היה מסלול חלוץ בתחומו לפיו עובר המטופל תרפיה הנתמכת בזרימה חופשית של אספקת תרופות פסיכואקטיביות. שורש מודל טיפול זה מצוי בהנחת יסוד חסרת שחר לחלוטין לפיה סכיזופרניה אצל מבוגרים היא תוצאה של התעללות שחוו בילדותם, בדר"כ בידי ההורים. מרגיט נורל האמינה שרב הבעיות של הפציינטים שלה הן תוצאה של טראומות ילדות מודחקות.
סביב נורל, שהתחילה את פעילותה בסטר ב-1975, צמחה מעין כת של פסיכותרפיסטים שחלקו את אמונתה בטיפול בזכרון מודחק. ווידויו המחרידים של ברגוול גובו בתאור (הכזב) של ההתעללות שעבר בידי הוריו. שקריו וההזיות שחווה בהשפעת סמים תודלקו בהשתוקקותו לאישור ממטפליו, שמצדם קיוו שסיפורו של תומס קוויק יתן תוקף לתאוריות חסרות הבסיס שלהם. "הודיתי במעשי-הרצח בגלל שרציתי להיות פציינט מעניין... התרפיסט היה מרוצה ככל שהחומר היה גרוטסקי."
פרודיית עיוות הצדק הזו מצביעה על אין ספור כשלים במערכת החוק הפלילי השוודית שבחנה את המקרה באופן כה זהיר. לדוגמא, החוקר הראשי ספו פנטינן (Seppo Penttinen) שניהל למעלה מ-100 תשאולים בתיק קוויק, או התובע כריסטר ואן דר קוואסט, לו כמעט לא היה נסיון בחקירות רצח, שלפתע מצא את עצמו מנהל חקירה של אחד מהפושעים הידועים לשמצה של המדינה. בוידויים הביזאריים של ברגוול קיים כ"כ הרבה חוסר עקביות, קשה לקחת אותם ברצינות. כשהוא מודה לראשונה, לדוגמא, ברצח תרז יוהנסן, הוא מתאר את "שערה הבלונדיני הארוך, שערה מתבדר סביבה כשהיא רצה." למרות השם הנורבגי הטיפוסי, מוצאה של יוהנסן מפקיסטן ושערה היה שחור וקצר. כמו כן, הוא מתאר בפרוטרוט כיצד דקר אותה, אך למעשה היא נחנקה למוות.
ומה בקשר לבתי-המשפט שאשרו סדרת הרשעות נוכח העדר מוחלט של ראיות פיזיות? המערכת זוהמה אנושות ע"י "חשיבה קבוצתית", טוען יוזפסון. "כושר מחשבה ביקורתית של קבוצה שלמה נמחק. כל דעה שגובשה מחוץ למעגל נתפסה כנלעגת. התפתח מנגנון שדחק החוצה כל מי שחשב באופן ביקורתי בכדי להגן על האמונה (באיכות התרפיה בזכרון מודחק)- ממש כמו בכת דתית.״
עבור הכת במוסד סטר היתה מרגיט נורל מנהיגה כריזמטית. חשיבה קבוצתית סובבת סביב כבוד למנהיג והכרה בידענותו העליונה. אף אחד לא יכול להעלות משהו עליו המנהיג כבר לא חשב. אתה מתחיל להאמין שהכל בסדר- גם אם אתה יודע שהכל לא בסדר.
סוכנויות המשפט הפלילי השוודיות בלעו ללא עוררין את הפסאודו מדע סביב הזכרון המשוחזר כיוון שהמשטרה האמינה ב"ידע העליון של תככי הנפש" של המטפלים ממוסד סטר.
רבים מוידוייו של ברגוול נמסרו כשהיה תחת השפעת תרופות נרקוטיות. באופן כללי, הועמסו עליו תרופות לכל אורך שהותו במוסד- גם במהלך החקירות המשטרתיות, כשמסר עדויות ואף בזמן השחזורים.
דוגמא אחת היא התאור המטריד של 24 שעות בין ה-27 ל-28 בינואר 1997. כל התרופות שסופקו ברשומה המצוטטת נתנו לפציינט "על-פי צורך", כלומר בנוסף לתערובת החזקה של הבנזודיאזפינים ומשככי הכאבים בהם טופל סטורה בשגרה ע"פ לוחות זמנים קבועים:
"בזמן טיפול הבוקר תומס חווה נסיגה שלוותה בהתקפי-חרדה קשים ופירכוסים. על הצוות היה להחזיק אותו ולתת לו 2*10מ"ג שפופרות סטסוליד (רקטלי). שיפור חלקי לאחר בערך כשעה. בדיקות תדירות. ישן בערך כשעה לאחר אחה"צ. התעורר בסביבות שעה 14.00 והתדרדר במהרה. יאוש עמוק וחרדות. קבל גלולה 1*1מ"ג זאנקס, השתפר במידת-מה לאחר בערך 45 דק', אך צולע ותשוש. בסביבות 16.00 ד"ר קל. רשם 1*300מ"ג קפסולה המינברין ועוד 3 קפסולות בלילה, בתצפית כיוון שתומס חשב על מוות ללא הרף. הושפע ע"י הטיפול התרופתי שקבל בערב אבל הצליח לחזור לעצמו. האזין למוזיקה ושוחח באורח נורמלי עם הצוות. התמוטטות נוספת בסביבות 18.00, בכי אלים ויאוש. קבל 2*1מ"ג גלולות זאנקס והצוות עזר לו לחזור למציאות. נטל 3*300מ"ג קפסולות המינברין בשעה 20.50 וישן עד 01.00, אז התעורר עם כאבי-ראש. נטל 2 גלולות פנדויל ו-1*50מ"ג פתיל דיקלופנק, ואז 1*1מ"ג זאנקס לאחר כשעה. נרדם בסביבות 03.00 והתעורר ב-07.00. קשיים בהליכה, מסתובב לאחר תרפיית הבוקר. הגוף מסרב לציית לו. קבל 2*1מ"ג טבליות זאנקס. לאחר כשעה בקירוב השתפרה הרגשתו, נח על מיטתו. הוחלט על המשך תצפית עד הודעה חדשה. (...) טיפול בשיחה נוסף לתומס אחה"צ. בערך בשעה 16.00 רץ במהירות מרבית לחדר המשותף לכיוון תא הטלפון, עם הראש לתוך הקיר. על הצוות היה להאבק בו ולרתק אותו."
הרישום הבא מעיד על כך שהפסיכולוגית הראשית של המוסד, בירגיטה סטהלה (Birgitta Ståhle), גם היא מנאמני נורל, תמיד היתה מרוצה מתוצאות הטיפול. בפברואר היא כתבה:
"מנגנוני ההגנה הפסיכולוגים שהוחלשו בהדרגה לאורך זמן רב, יחסית, עדיין מציבים את תומס תחת מתח קשה. אך יש להדגיש שתהליך זה הוא מרכיב בתרפיה שתביא למגע עם המציאות (...) הוא חווה משבר עמוק ורציני. זה החל כשהוא ספר לי על זכרונות משוחזרים קשים של חלק ממעשיו שכרגע מצויים תחת חקירה משטרתית. זכרונות אלה לוו באסוציאציות לחשיפה אישית להתעללות שחווה בשנות ילדותו המוקדמות."

כמובן שמעשי רצח שבצע מכור לסמים בשנות ה-20 וה-30 לחייו, זכרונות אותם הדחיק עד כה ולפתע החלו לצוף בזכרונו, אינם הענין המרכזי. כמובן שהעובדה שהוא וחמשת אחיו ואחיותיו חוו התעללות מחרידה בידי הוריהם אותה אף אחד מהם (מלבד סטורה) אינו זוכר כיוון שהדחיקו זכרונות אלו נשמע קצת מוזר. כקוראים אנו נשארים עם שני סיפורים שקיימת ביניהם אינטרקציה. הראשון הוא הפסיכואנליטיקאים ובמיוחד מרגיט נורל שעמדה בראשם וקבעה את כל ההשערות הפנטסטיות האלה שבסופו של דבר התקבלו כעובדות בבית המשפט. שאלת הסיפור השני היא מיהו באמת תומס קוויק/סטורה ברגוול ואיך הוא הפך לאישיות כ"כ מתוסבכת ממנה מורכבת מפלצת שכזו.
יוזפסון, במקום לענות על שאלות אלה, מציג בפנינו מחקר מרשים בעומקו ובאיכותו גם אם לעתים שיטות המחקר שלו ערמומיות בנסיונותיו להשיג גישה למעגל הפנימי, לשעבר, של נורל, שהניח שמטרתו של הסופר היא לכתוב ספר שנושאו הוא ההיסטוריה של אסכולת הפסיכו-אנליזה הייחודית שלהם- ובכך שכנע אותם להפתח בפניו, כפי שלא עשו קודם לכן. בזירת קוויק זכה יוזפסון לשתוף פעולה מלא של 'הרוצח הסדרתי' ואף חלק מבני משפחתו, והיתה לו גם גישה למגוון רחב של רשימות, יומנים ותיעודים המספקים לנו מבט מעניין לאופן בו התנהלו העניינים. גישה זו היא מאוזנת למדי בהתחשב בכך שחלק מהעובדות מהן מורכב המקרה הן בגדר הבלתי-יאומן, ולמרות שחלק מהגישות שבאות לידי ביטוי ברשומות או בראיונות קוראות תיגר על ההגיון, הן מוצגות במינימום ביקורת על מנת שלקורא ישאר מרווח בכדי שיוכל לגבש את דעתו.

The Strange Case of Thomas Quick: The Swedish Serial Killer and the Psychoanalyst Who Created Him / Dan Josefsson

*נקרא באנגלית, תרגום השמות והציטוטים באחריותי

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על The Strange Case of Thomas Quick - The Swedish Serial Killer and the Psychoanalyst Who Created Him