ביקורת ספרותית על דיסאוריינטלית מאת נגאר ג'וואדי
ספר טוב

---

זהו סיפור על מעברים. כמו בתאטרון, הרקע מתחלף. איראן של השלטון הישן מאוד שמאפשר לבעלי אחוזות להחזיק הרמון. הנשים מייחלות לביקור האדון והוא בוחר כרצונו, אפילו בת ארבע עשרה בעלת עיני תכלת מזהירות שמתה בלידתה ומשאירה בת שיוצרת את שושלת סאדר.
משלטון זה הסיפור עובר לתמונת רקע על המהפכה של מוחמד מוסאדק, שניסה ליצור דמוקרטיה סוציאליסטית, הפקיע את משאבי הנפט מהאמריקאים והבריטים, ואדמות לטובת האיכרים.
למותר לציין שהופל מהשלטון, ובמקומו הוחלף ברקע חדש, השח פאהלווי, שמרק את טהראן ו"דמתה למטרונית בגיל העמידה, המתפרכסת כפרוצה לרגל חתונתה", עד שהוחלף בחומייני ויורשיו. שני האחרונים לא היו נחמדים במיוחד.
שושלת סאדר מחליפה תמורות עם החלפות השלטון, ואתם השקפות עולם, ואפילו בריחה לפריז ומדינות אחרות.
הדבר המקודש הוא הצורך בילדים, עם הפולחן המוכר סביב ההריון שבו יש "מומחית" למין העובר על ידי ניחוש בקפה, הלידה וגידולם.
במקרה שלנו התהליך מתחיל בניחוש בטוח כי מדובר בבן, "רואים הרבה פינים בקפה" שהפך לבת ממש לפני הלידה. כפי שהדודה המנחשת מסבירה.
גם הלידה, שונה מהמקובל, כי היולדת הלכה לבד ללידה ולא " מוקפת בעדר אחוז תזזית- זה אוחז בזרועה, זה מוחה את מצחה, זה סוחב מזוודות... וכולם מתווכחים בקולי קולות על השם, מועד ברית המילה ומספר המוזמנים."
הילדה מקבלת את השם "קימי" כי זה מתאים לתהליך האלכימי של החלפת המין ברגע האחרון לפני הלידה.
הספר מלווה את חייה של קימי וקורות משפחתה. הוא מתחיל , איך לא, במחלקת ההפריה של בית חולים בצרפת. שאם מגיע איש עם אשתו הרי "ברור שהוא עקר, כי אם היא הייתה עקרה, הוא היה מתגרש ממנה".
הספר מתאר מעברים לקראת מודרנה, והשתחררות מטראומות של ה"מולדת". קימי נמלאת חרדה כשהיא צריכה להביא בצרפת מסמכים לשם אימות זהותה, כי באיראן הזמנה כזאת פירושה חקירה.
הספר כתוב בהומור ואירוניה, על מצבה הנוכחי ועל עברה ומערכת המנהגים והאמונות שאותם היא עזבה.
למרות כבדם של האתגרים שהיא מתמודדת אתם, עדיין יש בו חוט של רצון להשתייך, ואולי לעדן.
כתיבה יפה ומעניינת.
השם "דיסאוריינטליות" קולע לתהליכים ותוכן הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על דיסאוריינטלית