ביקורת ספרותית על זוכר כמעט הכול מאת אהוד בנאי
ספר טוב

---

ספר יפה מאוד- ראיתי אותו לפני שנים שנים בחנות סטמצקי ואמרתי לעצמי-אהוד בנאי גם סופר
אהבתי את המוזיקה של אהוד-לדעתי הוא אחד הגדולים יחד עם פוליקר ושלום חנוך- רק שלאהוד יש הרבה שירים יפים- בראשם דוד ושאול, השיר הזה, ברוקלין(על טיוליו בברוקלין)עירה בדרום רוחות הצפון, הילד בן 30-אהוד מספר על רצונו לצאת מערו האפורה-רמת גן ולראות עולם לחפש את עצמו ולמצוא את בת הזוג שלו.
בספרו הקודם-זה המקום-מספר אהוד על נדודיו בארץ-ניסעה לצפון לטבריה,פגישה עם טפוסים מוזרים, הוא כותב שם על התקופה ששרת בנחל
כבן גרעין- והתידד עם המתנדבים-וחיי תקופה בצריף..(גם שרתתי בנחל ב1997 -וזו חוויה אדירה להכיר מתנדבים וביחוד מתנדבות שמגיעים מכול העולם
מנגנים על כלדי נגינה מספרים חוויות).בתחילת הספר אהוד מטייל בדרום תל אביב-קבוץ גלויות וקריית שלום-של תחילת שנות התשעים?
אחר כך יש מסע הופעות מצחיק שלו בקוקז- בשנת 1992-כשברית המועצות קורסת-אהוד כותב על החוויות שם-שצריך לתת שוחד לכול דבר(כוס תה,נייר תואלט)
הוא נהנה מאוד מההופעה הרשונה בקוקז-אנשים שמאושרים מהמוזיקה שלו-אישה יפה שחשב שהתחילה אתו והסתבר שהיא נשואה...המלווה שלו כול הזמן מפחד שיהיו מכות ומאיץ בו לעזוב...פרק חשוב- תורנות שמירה- בה כותב אהוד על תקופה שהוצב בהאחזות-האחזות קלייה-האחזות זה מין מקום נטוש ,מאוד משעמם בדרך כלל שחילי נחל בסדיר היו שומרים שם(גם בתקופה שלי-98-2001-אז היה יתיר,סנסה)מן מקומות שאולי יהפכו לישובי קבע...
בדכאון של ההאחזות אהוד פוגש בחור מיוחד עם מבט מיוחד-אריה אלוני ז"ל. חמד של בחור שחמד בבויר(בית ספר למחוננים בירושלים) אהב טבע וצילום
אהוד אומר-אני מרגיש תקוע וחנוק
אלוני ענה"אני יודע על מה אתה מדבר,אבל תיקח בחשבון שאתה לא באמת תקוע כאן."הזמן זורם.עמדת השמירה הזאת היא רק תחנה בדרך. חום אחד אתה תעבור כאן במכונית על הכביש ותיזכר איך פעם אחת,לפני הרבה שנים,ישבת כאן לילה שלם בתורנות שמירה עם משהו בשם אריה אלוני,וכך אכן היה- בחור מיוחד זה אתו טייל אהוד למחרת- נלחם בעוז במלחמת יום כיפור ונהרג,יהיה זכרו ברוך תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.אמן.
אז אהוד הרגיש רע עם עצמו- בן 30 בלי מקצוע-הוריו מאוכזבים ממנו,-וקשה לו עם זה.-יש לו חלום ליצור מוזיקה...
אז אהוד מחליט לנסוע שוב לחוץ לארץ לפגוש את חבר שלו יוסקו. הוא מגיע לגרמניה-הם מנסים למכור פוסטרים- כול פעם מתחמקים משוטרים-אהוד מרגיש את הקררות וההתנשאות של הגרמנים-ואז יום טחד הם מגיעים לעיר חדשה-ובחור מגיש לו גוינט-נגעו להולנד... ספורים קצרים על יוסקו רוכב האופנוע,שיש לו חלום לרכוש אדמה בארץ לבנות בית קפה שאהוד ינגן שם. בסוף הספר אהוד מספר על סבא שלו-אברם-גם סבא שלו היה אוהב לטייל-אומר לאשתו "יש לי נסיעה נו!"והולך
"לאן היית הולך סבא אברם?סבא מצחיק,סבא עצוב,נודד מירושלים לבני ברק ומשם לפרדס כץ ומשם לגבעתיים,בענינים מסתוריים,עניינים שלא סובלים דיחוי.
בשנותיו האחרונות אהוד ביקר את סבא שלו אברם ז"ל שאמר"אתה מכניס הרבה צער בלב של אמא שלך.אתה מסתובב הרבה, לא עובד,לא שומר על הבריאות שלך.
שיער שלך פרועתאתה צריך להסתפר,להתגלח. תעבור קורס פקידות, תלמד תקתוק מכונת כתיבה,תלבש חליפה מודרני ,תגור בבית עם מקלחת מודרני.
תסכל את אהוד שאין לו עבודה,מכאן השיר מהרי נה-הילד בן שלושים יש לו חום גבוהה הוא מובטל מעבודה ואהבה...
רוחות המפון זה על הטיולים שעשה-פגשתי חוור בשם דיגו...
גם אני לא הצלחתי, ואני בן 42-וזה עוד יותר קשה, אבל יש אר טי סי-מוצר טבעי להרחה שמציל אותי ומאזן.
טוב לטייל ונחמד לקרא- בסופו של דבר אהוד הצליח בגדול- כתב למשינה את הלהיט הראשון_או הלחין?)את רכבת לילה לקהיר שהיה להיט ענק בשנות השמונים והתשעים
ניגן עם יוסי אלפנט (עגל הזהב) והפך לאחד היוצרים המוערכים שהיו לנו

» ביקורות נוספות של גילי דומאני
» ביקורות נוספות על זוכר כמעט הכול