ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 ביוני, 2019
ע"י פרל
ע"י פרל
"הכסף לעולם אינו ישן, חשב גבריאל. אפילו לא כסף דמים" (עמוד 255).
הספר "השוד" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2014) מאת מחבר ספרי המתח דניאל סילבה עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של גבריאל אלון, רסטורטור נחשב של יצירות ציירי הרנסנס ומתנקש בדימוס בשירות המוסד, המקורב לשועי עולם למן הבית הלבן ועד לכס הקדוש בוותיקן. בניגוד לחלק ממן הבולטים שבסופרי הריגול לסילבה עצמו אין רקע בקהילת המודיעין אלא בעולם העיתונות. הוא סיקר את מלחמת איראן-עיראק ועבד ברשת CNN. בעידודה של אשתו (שבהשפעתה התגייר) כתב את המותחן הראשון שלו, "המרגל שלא ייאמן", אודות קרב מוחות בין המודיעין הגרמני לסוכני הביון הנגדי הבריטי, על רקע הפלישה לנורמנדי. הצלחת הספר הביאה את סילבה להפוך לסופר במשרה מלאה, אולם עיקר ספריו עסקו דווקא בגיבורו המיוסר של סילבה, שיורה, בוכה ומשחזר יצירות אמנות, גבריאל אלון. הסדרה שיצר משלבת מתח ופעולה עם עובדות היסטוריות אודות אמנות ותרבות, מתכון מנצח, כפי שהוכיח בשעתו דן בראון בספרו "צופן דה-וינצ'י" (וכמותו מככבים ספריו ברשימות רבי-המכר של הניו-יורק טיימס).
גיבורו הקבוע של סילבה, גבריאל אלון, הוא (כמה נדוש) יליד עמק יזרעאל ובן לניצולי שואה יוצאי גרמניה. אלון לשורות המוסד בידי ארי שומרון (שמבוסס ככל הנראה על רפי איתן, איסר הראל ומייק הררי) רב-המרגלים ואיש הפלמ"ח. בהדרכתו נעשה אלון לאיש מבצעים מיומן, המיישם היטב את שיעורי "שלוף-דרוך-תירה" במהירות הבזק שלימד אותו. אז גם הפך לחברו הקרוב של אלי לבון. “גבריאל עבד עם לבון לראשונה במסגרת "זעם האל", המבצע החשאי של המודיעין הישראלי לאיתור מבַצעי הטבח באולימפיאדת מינכן וחיסולם. לבון היה ה"עין" של הצוות, מומחה ציתות ומעקב" (עמודים 225-224). שלוש השנים עקבו גבריאל, בעצמו יוצא יחידה מובחרת של צה"ל, לבון וצוות קטן של סוכני שטח אחר טרפם על פני אירופה והמזרח התיכון, והרגו את שנים-עשר מחבלים שהיו מעורבים ברצח אחד-עשר ספורטאים ישראלים במשחקים האולימפיים במינכן. אלון עצמו שב "עם דם שישה טרוריסטים מ"ספטמבר השחור" על הידיים" (עמוד 218). בשנים שעברו מאז, כפי שתואר בסדרת הספרים, אלון היה אחראי לכמה מההצלחות הגדולות של המוסד.
סוס מנצח כאמור, לא מחליפים. ספרו הנוכחי הוא ה-14 שכתב אודות רב-המרגלים הישראלי. הפעם נדרש אלון, השוהה בוונציה עם אשתו ההרה, לסייע למשטרת איטליה. ג'וליאן אישרווד, סוחר האמנות הבריטי וידידו של אלון, נתפס בזירת רצח ומוחזק כחשוד העיקרי. הקורבן, גם הוא סוחר אמנות ובעברו איש השירות החשאי הבריטי היה מעורב במסחר ביצירות אמנות גנובות והאיטלקים דורשים מאלון לפענח את פרשת הרצח בתמורה לשחרור חברו. החקירה תוביל את אלון יברחבי אירופה, מצרפת לקורסיקה ומשוויץ לאוסטריה ולעימות עם האיש הקטלני שמופקד על אוסף האמנות הגנוב של אחד הדיקטטורים האלימים ביותר שידע העולם.
מה שמתחיל כחקירת שוד שהסתבך הופך למבצע מתוחכם כנגד המודיעין הסורי, שסוחר בפריטי אמנות גנובים בשוק השחור בכדי לממן את משטר אסד. לאלון מסייעים הפעם חברו ולעתים יריבו, המתנקש האנגלי הקטלני, כריסטופר קלר, שרכש את כישוריו "בזמן שירותו בשירות האווירי המיוחד בצפון אירלנד" (עמוד 121), וכן חברו-יריבו, עוזי נבות, ראש המשרד הנוכחי, מפעיל סוכנים בעל מוניטין אגדי. "כשעבד בשטח כקצ"א, קצין איסוף, הוא התמחה במבצעי דגל כוזב. הוא הרבה להתחזות לאיש מודיעין גרמני כשגייס מרגלים מארצות ערב או מבין שורות ארגוני טרור. קל יותר לשכנע ערבי לבגוד בארצו, או באמונתו, אם הוא אינו יודע שהוא עובד עבור מדינת ישראל" (עמוד 250).
הספר מותח וככלל מדובר בסדרה עם פוטנציאל ׁ("העריק", הספר התשיעי בסדרה, היה מצוין). מנגד, "לה-קארה החדש", כפי שכינה את סילבה העיתון שיקגו סן טיימס, הוא לא! סילבה אף לא מגיע לרמתם של סופרי מתח ישראליים דוגמת מישקה בן דוד ויונתן דה שליט. כדאי לספר לו שכבר עברו כמעט 44 שנים מאז מבצע "זעם האל" ואלון כבר עבר את גיל 60. הגיל מאט את התרגיל ורק נשאר שאלון יפטיר במרירות שגם הוא כבר "זקן מדי לחרא הזה". נראה שסילבה קשוב להערות מסוג זה שכן אלון נותר יותר בחדרי הפיקוד ופחות בשטח. בסך הכל ספר חופשה נחמד. לא מסופר למופת כמו פורסיית, לא דקדקן בפרטים כמו קלנסי, לא מותח כמו בן דוד ואף לא משעשע כמו דב אלפון, ועדיין נחמד מאוד לקריאה בחופי יוון, ספרד או תל-אביב.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
