ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בינואר, 2009
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
סוד צירופן של אותיות מהתורה על פני טבעת - שנועדה להיות כלי של קדושה, ולא של גאווה - עשה את הטבעת למרפאת את החולים במחלת הנפילה, שרק בעונדם אותה - יירפאו.
הטבעת עוברת בין שתי משפחות שבהן ישנם חולים במחלה. האחת - שלה היא שייכת, והשנייה - שגנבה אותה, המנסות לעשות כל שביכולתן להשיג את הטבעת ליקיריהם - החולים במחלה הגנטית.
תחילתו של הסיפור בעיירה דנציג והמשכו, יחד עם שתי המשפחות, בבואנוס איירס בארגנטינה, ובה אנו נחשפים למאורעות שקרו בזמן החונטות של הנשיא פרון ואשתו אוויטה. המחבר מצליח להיכנס לנבכי נשמתן והגיגיהן של הדמויות בכתיבתו המקסימה, ומשתף אותנו בעושרן של דמויותיו.
הסיפור, כאמור, מתחיל באירופה המנומנמת והופך להיות קצבי ומהיר יותר בדרום אמריקה, כפי שאמרה אחת הגיבורות הדרום אמריקאיות: " 'שלאף שטונדה' אצלכם - זה 'סייסטה' אצלנו, אצלכם זה בא מהתרבות, אצלנו זה בא מהחום."
ואכן, בארגנטינה הסיפור עובר להילוך גבוה יותר ובו מאורע רדוף על ידי המאורע שאחריו, עד לעליה לארץ הקודש.
שוב לסגנון הכתיבה: היא "גבוהה" ויפה במידה נכונה, בלי "פאלאברות" ומתאימה "לכל כיס".
הטבעת מובאת כאן, לעניות דעתי, כמשהו שיש להיאחז בה והיא "חוצה גבולות" ומשמשת "כנחש בתורה" (בפרוש הפשוט שלו) אצל היהודים והן אצל הנזירים הפרנציסקנים(?), כמו גם אצל האינדיאנים והדרום אמריקאים - שירשו אותם.
ולסיום, בקוראינו ספרים, יש בליבנו תקווה שנוכל, מכל ספר, לא רק ליהנות ברגע הקריאה אלא גם ללמוד ממנו דבר מה.
את המשפט היפה והאלמותי שמופיע בשמו של פרנציסקוס הקדוש שייכתי עד כה לרבי מלובביץ': "אלוהים, תן לי את האומץ לקבל את מה שלא ניתן לשנות, תן לי את הכוח לשנות את מה שניתן, ותן לי את התבונה להבדיל ביניהם" (עמ' 354).
אולי טעיתי והוא שייך לשניהם, בשינויים קלים, ואולי לא לאיש מהם...
קריאה מהנה.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
