ביקורת ספרותית על עיר הזמן מאת דיאנה ווין ג'ונס
ספר לא משהו

---

***עיר הזמן***

אמ;לק: כן או לא? לא הדיאנה הכי וין ג'ונס בקלמר, אבל סביר מינוס ככה. לא חייבים לא לקרוא, הייתי אומרת

-גילוי נאות: הילדה עם הצמה על הכריכה היא *ילד*-

תקציר מגב הספר:
על פיסה של זמן מחוץ להיסטוריה האנושית הוקמה עיר הזמן, שממנה אפשר להשקיף על כל מהלך ההיסטוריה. אבל גבירת הזמן, אשתו של מקים העיר, יצאה למסע של הרס במטרה לערער את ההיסטוריה ולהשמיד את עיר הזמן ( =^.^ = עכשיו, זה משהו שלא היה ברור לי ולא הוסבר בשום מקום: מה גרם לאנשים לחשוב שזו גבירת הזמן שעושה את מה שהיא עושה, ושזו המטרה שלה? היו למישהו איזשהן *ראיות*? מניע נורמלי? הנושא הזה ממש הפריע לי. כאילו, ככל הידוע לנו מי שמנסה לערער את ההיסטוריה יכול להיות רומן זדורוב בכלל =^.^= ). שני ילדים מהעיר מחליטים לקחת ( =^.^= את? ה? התפלק להם פה מבטא רוסי מצחיק קצת =^.^= ) עניינים לידיים, ובניגוד לכל החוקים הם יוצאים אל ההיסטוריה כדי לעצור את גבירת הזמן.
במקומה הם שולפים בטעות את ויויאן סמית משנת 1939: סתם ילדה בת 11 שפונתה מלונדון בשל הפצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. כיצד תחזור ויויאן אל ביתה במאה העשרים? ומי בכל זאת יציל את עיר הזמן?

ומה אני חשבתי:
כן, זה ספר חדש (לפחות חדש בעברית) של דיאנה וין ג'ונס והוא קיים, אם כי כדי למצוא אותו תצטרכו קודם להוכיח שאתם ראויים לאחר שתעברו תלאות, משימות ומבחנים אינספור: תאלצו לגשת שוב ושוב לעובדים בצומת ספרים ולשאול אם הספר כבר הגיע, לקבל שוב ושוב תשובה שלילית (למרות שלפי הפייסבוק הוא יצא כבר לפני חודשים) אבל לא להתייאש – זה רק נועד להעמיד במבחן את הנחישות והאמונה שלכם! כעת תצטרכו לחפש את הספר באתר של צומת, למצוא אותו ולעמת עם המידע את העובדים ההמומים; ולבסוף, תצאו יחד עמם למסע חיפושים רב תהפוכות ברחבי החנות עד שלאחר שעות של דם, יזע ומאבק בדרקונים (=מטאפורה ללקוחות אחרים שינסו לחטוף את העובדים שעוזרים לכם) תמצאו עותק מאובק היכנשהו בין מדף ספרים-שאנחנו-מחביאים-בכוונה-כי-רבנו-עם-ההוצאה-שלהם למדף ספרים-שבמילא-אף-אחד-לא-יקרא-בחיים-אז-אנחנו-אוגרים-אותם-כחומרי-הסקה-לקראת-ל"ג-בעומר. והוא לא יהיה במבצע של "השני ב-50%". במילים אחרות, השיווק של הספר הזה מחפיר בקטע אחר, אבל אולי טוב שכך, כי לא תפסידו שום דבר אם תוותרו עליו.
איך זה יתכן, אתם שואלים? הרי זו דיאנה ו"ג! האישה שהביאה לנו את סדרת קרסטומנסי (סדרה עם גיבור בשם חתול!) והטירה הנעה (שהיא כל-כך מושלמת שאפילו להפוך אותה לאנימה לא הצליח להרוס אותה)! מה פוסיבלי יכול להיות גרוע בספר שיצא תחת ידה?
ובכן, הדברים הבאים יכולים להיות גרועים:
*טו מאץ' אינפורמיישן, או בלעז TMI: שלא תבינו אותי לא נכון, לשמוע עוד על עולם הפנטזיה המגניב בו מתרחש הספר שאתה קורא זה מהמם, והעולם של עיר הזמן באמת נחמד, אבל בסופו של דבר, מה שספר נועד להעביר הוא סיפור. עלילה. ולהעשיר את הסיפור בפרטים רלוונטיים לגבי העולם שיצרת זה משהו אחד, אבל לשפוך על הקורא המסכן את כל מה שהמצאת לגבי העולם באריכות יתרה זה משהו אחר לגמרי – במיוחד כשלעלילה עצמה הוקדש נתח כל-כך דחוס ומצומצם מתוך הספר כולו. למה, הו למה נחוץ היה לנו פרק שלם של סיור תיירים משמים להפליא שעורכים לויויאן (הגיבורה) בעיר הזמן – "אוי תראי את כל בנייני הכרונו-משמו והגנומו-ווטאבר האלה, בואי ואספר לך עליהם כמה עובדות מיותרות"? למה לתאר שוב ושוב את הטקסים המסורתיים שנערכים בעיר הזמן ברמה יומית, כשבסופו של דבר אלה סתם אנשים בגלימות טקסיות מסורתיות שסוחבים חפצים טקסיים מסורתיים ממקום למקום, וזה לא רק משעמם אלא גם לא קשור לכלום? ולמה לא לפחות לאזן את מסלקות המידע הענקיות האלה (מסלקות מידע זו מילה? אני בוחרת להאמין שכן - זו מילה שמשמעותה מידע שעדיף לסלק אותו) עם כמות תואמת של עלילה? כי בכשני-שליש מהספר לא קרה כלום, וכשסוף-סוף התחילו לקרות דברים, הם קרו כל-כך מהר שעוד לא הספקתי להתלהב מהעובדה שהנה העלילה צוברת תאוצה, וכבר הכל בא על מקומו בשלום והספר נגמר.
*הציפיות שהוכזבו: כל הכיף בספרי וסרטי מסע בזמן הוא הפרדוקסים. אתם יודעים – הגיבור פוגש את עצמו מהעתיד, הגיבור הורג את עצמו, הגיבור שוכב עם עצמו ואז יולד את עצמו (אתם צוחקים אבל יש סרט כזה!) אבל בספר הזה, איכשהו, למרות שהגיבורים נוסעים בזמן חזור ונסוע, הכל מתנהל במן קו לינארי פשוט והגיוני, וזה מבאס פצצות. בשביל מה לעשות את זה מסע בזמן אם זה היה יכול להיות באותה מידה מסע במרחב? זה ללא ספק היה דורש פחות דלק ושומר על הסביבה.
*הדמויות: פשוט לא היה לי קליק עם אף אחת מהן. זאת אומרת, ג'ון וסם היו סתם ילדים מעצבנים (באופן מכוון: גם את ויויאן הם עצבנו), אבל גם ויויאן היתה פשוט כל-כך...רגילה ונורמלית וחסרת-ייחוד. לא היה בה שום דבר שגרם לי לשנוא אותה, אבל גם לא הצלחתי להתחבר אליה אפילו לרגע. הרגש היחיד שהיא הצליחה לעורר בי הוא ריחוק, ובמידה מסוימת זה היה יותר גרוע מלקרוא ספר מטומטם על דמות שנואה (וכנראה הסיבה לכך שלקח לי שלושה שבועות לסיים את הספר). שנאה לדמות היא דלק שגורם לך לרצות לסיים את הספר מהר יותר כדי שתוכל לרדת עליה בסקירה שלך, ויפה שעה אחת קודם. כשאתה לא מרגיש כלום כלפי דמות או ספר – אתה פשוט משתעמם והולך לפייסבוק.
בקיצור, אפשר לחזור לתרגם את ההמשכים של קרסטומנסי והטירה הנעה בבקשה תודה.

נ.ב
חייבת לומר שהפריעה לי מאוד הסצינה בה סם מספר שאביו הכה אותו וכל הדמויות ממשיכות בשלהן בשוויון נפש כאילו זה נורמלי. גם אם סם הוא ילד בלתי-נסבל שגם הקוראים וגם הדמויות משתוקקים לתת לו בעיטה הגונה בתחת; וגם אם מדובר בעניין תקופתי ובזמן בו נכתב הספר התעללות בילדים היתה שיא האופנה - *ילדים ונוער* הם קהל היעד של הספר הזה. הייתי מצפה לפחות לכוכבית והערת שוליים של "ככה זה בספר כי בתקופה ההיא נאציזם והתעללות היו תופעות שבשגרה, אבל אם אבא שלכם מרביץ לכם, או אם היטלר בא ומנסה להעלות אתכם בכח על רכבת, דעו שזה ממש לא נורמלי וגשו לתחנת המשטרה הקרובה". יכול להיות משודר פה מסר ממש לא נכון אם לא נזהרים.

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על עיר הזמן