ביקורת ספרותית על מי יעצור את אייבי פוקט? מאת קאלב קריספ
בזבוז של זמן

---

***מי יעצור את אייבי פוקט? – ספר 1 מתוך מי יודע כמה***
[באנגלית: Anyone But Ivy Pocket. לא ברור למה בעברית שינו את השם, "רק לא אייבי פוקט" יכול היה להיות אחלה אמ;לק]

אמ;לק: כן או לא? לא. זה כמו הסרט "טיפשים בלי הפסקה", רק כל-כך לא מצחיק שזה די טרגי

תקציר מגב הספר:
אייבי פוקט האומללה! היא לא רק נערה יתומה ועזובה ( =^.^= בת 12 לכאורה, אם כי מעולם לא פגשתי בת 12 שהיא כל-כך בת 21: יש לה עבודה של מבוגרים (משרתת), חשיבה של מבוגרים (שום שובבות, שום מחשבות טינאייג'ריות) ואפילו סגנון דיבור של מבוגרים (היא קוראת לכולן "יקירה" ו"אווילה חביבה" כאילו היא היתה יכולה להיות אמא שלהן). באמת שלא הבנתי איזו סיבה היתה להתעקש על לתת לה גיל כל-כך צעיר. זה אפילו לא מאוד הרגיש לי כמו ספר נוער, יותר כמו ספר מבוגרים של פעם בלי סקס =^.^= ) שמסתובבת לבדה בעולם, אלא גם אסון מהלך שמשאיר אחריו רק מהומות וצרות ( =^.^= ואחת מהצרות הללו היא הספר הזה =^.^= ). אם הייתם מכירים אותה בטח לא הייתם חושבים להוציא אותה לשליחות מיוחדת כשבידיה מתנה מסתורית ליום הולדה ה-12 של בת העשירים מתילדה בטרפילד. ואולי דווקא כן? כי את אייבי פוקט אף אחד לא יכול לעצור, לא רמאים מפוקפקים, לא רוצחים אכזריים ואפילו לא רוחות רפאים.
"רציתי לכתוב על ילדה שאיננה כמו רוב הגיבורות בספרי הילדים. ילדה אמיצה ואופטימית, שהיא גם שקועה בדמיונות, חסרת תקנה, מרגיזה ומשוגעת על כל הראש. ( =^.^= מה? זה לא מתאר את הגיבורה בכלל! טוב, אולי החלק של האופטימית. אבל זה רק בגלל שהיא ממש, ממש טיפשה! =^.^= ) כשהתחלתי לכתוב את הספר, החלטתי להרשות לגיבורה שלי לעשות ולומר כל מה שמתחשק לה ( =^.^= זה לא נחשב לתכונה מגניבה אם הסיבה היא מנת משכל נמוכה במיוחד. כאילו, אייבי *משוכנעת* שיש לה נימוסים מופלאים =^.^= ) זה היה תהליך הכתיבה המהנה ביותר שהיה לי אי־פעם." ( =^.^= אבל בהחלט לא תהליך הקריאה המהנה ביותר שהיה לי =^.^= ) - קאלבּ קריספ ( =^.^= וחתול השיממון =^.^= )

ומה אני חשבתי:
בעודי מהרהרת לעצמי מחשבות עמוקות בשעות הקטנות של הלילה, מהסוג שאתה מהרהר לעצמך כשרק תא מח אחד שלך עדיין ער (זה הזמן הכי טוב לכתיבת סקירות, שתדעו!) הגעתי לתובנה מעניינת: דברים גרועים מביאים תמיד לתוצאה ההפוכה מדברים טובים! תחשבו על זה: אדם טוב עוזר לזקנה לחצות את הכביש – אדם רע דורס זקנה שחוצה את הכביש; אוכל טוב גורם לנו לאכול עוד – אוכל גרוע גורם לנו לרצות להקיא את מה שכבר אכלנו; מזג אוויר טוב גורם לנו לרצות לטייל – מזג אוויר גרוע גורם לנו לרצות להישאר בבית; והומור טוב מעודד ומבדר אותנו – בעוד הומור גרוע גורם לנו להיתקף ייאוש, ולתהות האם יש עוד טעם בקיומה של האנושות או שאולי עדיף שפשוט יבואו חייזרים עם חוש הומור מוצלח יותר וישמידו את כולנו: ובדיוק כך הספר הזה, שרווי כולו באחד ההומורים ההכי גרועים שיצא לי לקרוא, גרם לי להרגיש.
אני לא יודעת איך קוראים לסוג ההומור המסוים הזה – אם היה לו שם, הוא וודאי נשכח בין דפי ההיסטוריה יחד עם זוועות אחרות כגון אבעבועות שחורות, ורק חוקרי אסונות טבע מכירים אותו – אבל בכל אופן, מדובר בצחוקים על חשבונה של דמות מאוד טיפשה ומאוד לא מודעת לעצמה: חיחי, היא תוהה מי מנסה לגנוב את היהלום שלה, בעוד החברה הכי טובה שלה אובססיבית אליו לגמרי ומנסה להרוג אותה עם מספריים! חיחי, היא תוהה מי פרץ לבית שלה בזמן שהיא מכירה מישהו חשוד שדומה לפורץ כשתי טיפות מים, אבל מניחה שזה רק צירוף מקרים ומשמיטה את הפרט הזה מהדיווח שלה למשטרה! חיחי, היא חשבה שהבוסית שלה כועסת עליה כי היא סובלת מקדחת מח ושהתרופה היחידה לכך היא לתקוע את הפרצוף שלה בתוך קערת פונץ', ולא מבינה למה זאת סיבה לפטר אותה! אני מניחה שזה הומור שהיה מקובל מתישהו בעבר הרחוק לפני שהמציאו את ההומור האמיתי, כשלאנשים לא היתה אנטיביוטיקה ולא היו מים זורמים בבית והומור גרוע היה הקטנה שבבעיותיהם. אבל dude, אנחנו במאה ה-21! הומור נורמלי קיים כבר מאות שנים! אז כאילו, *למה?* ולפחות תשתמש ביותר מסוג אחד של הומור. כל סוג. בדיחות pun אפילו. גם בדיחה טובה תפסיק להצחיק אותך בפעם האלף.
והדבר הכי עצוב? העלילה היתה דוקא ממש מקורית ומגניבה: סיפור פנטזיה (תודו שלא ציפיתם לזה!) עם יהלום קסום, יצורים על-טבעיים ועולמות מקבילים, שהיה יכול להיות ממש מעניין ואף מותח לולא היה הסופר מתעקש להפוך אותו לקטסטרופה הומוריסטית. העלילה היתה עד כדי כך טובה שלמרות שסגנון הכתיבה עורר בי רצון לצרוח ולמרוט שיער (של הסופר, כמובן) לסירוגין, לא היה לי *מאוד* קשה להכריח את עצמי לסיים את הספר – ממש רציתי לדעת מה קורה בסוף. אבל האם היא מספיק טובה כדי להפוך את הקריאה לשווה את זה? לא.
אסיים בציטוט מתוך הספר, שמציע דרך חיובית יותר להסתכל על הדברים: "כתיבת ספר היא הישג מכובד כשלעצמו. למי אכפת אם הוא גרוע במידה נפלאה?"

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על מי יעצור את אייבי פוקט?