ביקורת ספרותית על סימטה בקהיר - ספריה לעם #135 מאת נגיב מחפוז
ספר מעולה

---

בשביל מי שאוהב את השפה הערבית כל ספר של מחפוז זה כמו בסבוסה בבית של האמא שלך. אפילו אם אתה קורא את זה בעברית המנגינה של השפה הערבית לא עוזבת אותך ואתה שומע אותה מתחת למילים ואתה קורא "חביבתי" ומנגן يا حبيبتي (יעני יא חביבתי) ובאוזניים שלך השפה מתערבבת עם הקריאות של האלה שרוכלים ברחוב ועם הצעקות של אלה שרבים בתוך הבתים שלהם ועם המוזיקה שבאה מהבית קפה ואתה מרגיש שאתה יושב לך בסמטה בקהיר יחד עם כל השכנים שאתה כבר מכיר אותם כאילו גדלת יחד איתם בשכונה ואתה יודע לבד את כל הצרות שלהם ואתה יודע שגם אם הם כולם עניים ויש עליהם צרות מפה ועד להודעה חדשה יש אצלם גם חיים עם הרבה צבע והרבה שמחה ואת זה אף אחד לא יכול לקחת וגם לא יכול לקנות לא חשוב כמה כסף יש עליו.

זה סמטה אחת ענייה בקהיר בשנים של מלחמת העולם השניה.

אני חושב שכל אחד שגדל בשכונה כמו שאני גדלתי יבין ישר על מה הוא מדבר ואיך אנשים נכנסים אחד בתוך החיים של השני. לפעמים זה בטוב ולפעמים ברע אבל זה לא משנה כי ככה אנשים אפילו אם אין להם משפחה או אין להם עבודה יש מקום שהם שייכים שמה ושמסתכלים עליהם כמו שהם ומקבלים אותם כמו שהם. ולא בשביל כל אחד זה טוב. יש אנשים שאוהבים להיות לבד ולא אוהבים שמישהו מסתכל אצלם בצלחת ויש גם כאלה שמתביישים בשכונה שלהם והיו רוצים לחיות אצל איפה שהעשירים. ואצל מחפוז היופי זה שגם מי שלא גדל ככה יבין על מה הוא מדבר שהוא כותב מהלב ונכנס לך ללב.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על סימטה בקהיר - ספריה לעם #135