ביקורת ספרותית על בדרכי שלי מאת דורון רובין
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 בספטמבר, 2018
ע"י גל פרל פינקל


"בתחום העיסוק שלי, לחימה, המלחמה היא המבחן העליון.
בעבורה אתה מתאמן, לקראתה אתה נערך, ואליה הכול מתנקז.
היא – ורק היא – חזות הכול" (עמוד 16)

הספר "בדרכי שלי" (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2018) מאת האלוף (מיל') דורון רובין, שנפטר השנה, ראש מה"ד לשעבר ומפקד המפקדה למשימות מיוחדות (מפקדת העומק בגלגולה הראשון), בו הוא מתאר את משנתו הצבאית. רובין, בצנחנים מיומו הראשון בצה"ל, היה מאחרוני המפקדים שהיה להם ממד אגדי, כמעט מיתי. קלינט איסטווד (אף שדמה לפול ניומן) של החיים האמיתיים. פקודיו, שהעריצו אותו, סיפרו השבוע בשלל מאמרים, ראיונות והספדים ברשתות החברתיות, על מפקד קר-רוח, ישר ואכפתי. לרוב, אלו מליצות שאין להם כיסוי, או לחלופין אשליה שמתקיימת בין מפקד לפקודיו בתחילת הדרך ומתפכחים ממנה בהמשך. הכלל הזה לא חל על רובין. שורה ארוכה של קציני מילואים בכירים ואישי ציבור, שבה ותיארה מפקד שירד לפרטים, הכיר כל חייל ומפקד זוטר, הוביל מלפנים.

המוטו העיקרי שלו "הוא – מתאמנים כמו שנלחמים. בין דפי הספר שזורים תיאורים שממחישים כיצד גישה זו הייתה חלק מתפיסת האימון שלי ומהכנת כוחותי למלחמה. תובנה זו, כאחרות, משתקפת בפרקי הספר מזוויות שונות. דוֹגמה זו היא גם סימן לספר כולו: אפשר לראות בו שילוב שלושה דיונים שמהווים שלם שגדול מסך חלקיו: סוגיות בניהול הקרב הנכון, סוגיות באימון הנכון, וכאמור, לא פחות מכך, התפר והשילוב ביניהם. שהרי, ואני חוזר על עצמי כעת ברוחו של קאטו הזקן – מתאמנים כמו שנלחמים. לנקודה ארכימדית זו, הממנפת את הלקחים כולם, הטפתי בקנאות לאורך כל שירותי הצבאי, בכל תפקיד שמילאתי: חייבת להיות הלימה מלאה בין שדה הקרב לזירת האימונים. את הדוֹגמה האחרת חייבים לעקור מן השורש" (עמוד 18).

"התגייסתי לצנחנים ב-1963. עשיתי מסלול של 14 חודשים, נשלחתי לקורס קצינים, וסיימתי אותו כחניך מצטיין פלוגתי" (עמוד 17), כתב רובין. משם הוא עשה מסלול ארוך, כמפקד מחלקה ופלוגה בצנחנים וכמפקד גדוד 202 בחטיבה במלחמת יום הכיפורים. רובין מונה למפקד הגדוד שלושה חודשים קודם וניצל את הזמן כדי להטמיע בגדוד את גישתו ש"גדוד 202 צריך להיות מסוגל לעשות הכול ולעשות זאת לבד" (עמוד 32). בהקדמה לספר תיאר האלוף (מיל') דורון אלמוג, שהיה מ"פ בגדוד תחת רובין (ולימים מג"ד בצנחנים כשרובין המח"ט), כיצד הוביל אותם "מתחושה של מבוכה והפתעה לאחד הניצחונות הגדולים שהיו במלחמת יום הכיפורים" (עמוד 7). רובין פיקד על גדוד הצנחנים בקרב ואדי מבעוק, במהלך הקרב רובין הפיק את המרב מגדודו, תוך שהוא ממצה את האמצעים והסיוע שעמדו לרשותו וקצר את פירות ההכנות טרם המלחמה. אלמוג העיד כי לכל אורך הקרב שמע את "דורון ברשת הקשר פוקד בקור רוח על חבורת המפקדים. מנסה להוציא מכל אחד מהם את המקסימום" (עמוד 8). כשהטנקים המועטים שפעלו תחת פיקודו החלו לסגת מזרחה, עלה מולם המג"ד, רובין, בקשר ותהה לאן הם נוסעים, שכן, "אנחנו משפרים עמדות רק לכיוון אחד – מערב" (עמוד 34), כלומר לעבר האויב. הטנקים, מיותר לציין, שבו ללחימה. בקרב פעלו הצנחנים במשולב עם שני גדודי שריון, תותחנים וחיל האוויר, והשמידו חטיבת שריון מצרית. היה זה קרב מופת שנוהל היטב על-ידי כלל היחידות והמפקדים שלחמו בו. חבל שבספר נמנע רובין מלחלוק עמם בקרדיט.

רובין נחשב בצנחנים למח"ט אגדי, שידו בכל ויד כל בו. אין מפקד או לוחם שלא הכיר, אין תרגיל שבו לא נכח, אין פשיטה שלא הוביל. בספר מתאר רובין את מבצע "מוביל", שנערך ב-1980 כנגד יעדי מחבלים ברמת תבנין הסמוכה לבופור שבלבנון, בו פיקד על כוח חטיבת הצנחנים. "הכוח מגדוד 890 הסתער על בית וחטף אש מהצד ומלפנים. המ"פ מוקי קנישבך נהרג, והכוח נעצר. נתקף בהלם.
בהמשך נזרק גם רימון, שממנו נפצעו לוחמי החוד.
הגיע המג"ד אריק מורן, לקח את הכוח, הסתער, חיסל את המחבל ששכב בשוחה, טיהר את הבית, ואז חזר לטפל בנפגעים. ביתר היעדים תקפו כוחות המשנה. הם חיסלו ושבו מחבלים, פוצצו את הבתים, והחלו מתפנים בחזרה הביתה. המשימות בוצעו.
התנהגות כוח החוד של מוקי הטריפה אותי. "הרי אמרתי לכם והדגשתי: לא עוצרים כדי לטפל בנפגעים! אז מה נעמדתם?! נורתה עליכם אש, היו לכם נפגעים, נתקעתם, זרקו עליכם רימון, היו לכם עוד נפגעים. כמו קאטו הזקן אני חוזר על זה, שוב ושוב ושוב, ואנחנו יוצאים לקרב – וזה נשכח." העניין באמת פשוט הטריף אותי.
כאמור, כעבור חודש יצאנו למבצע 'סיגל'. תוך כדי אימונים, במהלך ההכנה, חזרתי על ההוראות שוב ושוב:
"דיר באלכּום, מי שנהרג – נהרג, ומי שנפצע – לא מת מיד. אני אומר לכם את זה מניסיון – עד שמתים לוקח זמן. אתם לא עוצרים עד שאתם מחסלים את האויב, ומבצעים את המשימה."
הייתי 50 מטר מהכוח של המג"ד כשנורתה עליהם אש. כרעתי ברך מאחוריהם. ראיתי צרור נותבים נורה לכיוונם. שניים נפלו, אבל את היתר ראיתי מסתערים, רצים, עוקפים, דורסים. תוך דקות הכול נגמר. המחבלים חוסלו בקרב קצר. מאחור טופלו שני נפגעי הכוח במהירות ובמקצועיות. בתחקיר אחרי אמר לי אורי ארליך, אחד המ"פים:
"פחדתי ממך יותר מאשר מהמחבלים, אז ספגנו, חטפנו, אבל המשכנו להסתער"" (עמוד 86).

למרות התובנות החכמות, ישנם בספר לא מעט אמירות מיותרות שמקטינות מדמותו של המחבר ואינן תומכות את טענותיו, שנכונות כשלעצמן. כך למשל, טענתו כי כל המג"דים של השריון צוינו לשבח במלחמת יום הכיפורים. דוד שובל שפיקד על גדוד 46 ויעקב לפידות שפיקד על גדוד 196 אם להזכיר שניים. גם עמוס כץ שפיקד במלחמה על גדוד 71 בקרבות ברמה לא עוטר על פועלו (אם כי עוטר בעיטור המופת במלחמת ששת הימים) וגיורא לב,מפקד גדוד 264 שהיה גדוד הטנקים הראשון שצלח את התעלה לא עוטרו על גבורתם.. חיפוש מהיר בוויקיפדיה החביבה על רובין (כל פרק כמעט נפתח בעמוד או שלושה המועתקים במוצהר מוויקיפדיה, וחבל) היה מוכיח זאת. "כמעט לא מצאתי צל"שים שניתנו כהוקרה על נורמות פיקוד ועל הובלת חיילים בקרב, על קור רוח, על תבונה, על ביצוע נקי של המשימה, על נחישות ומקצועיות" (עמוד 121). רובין מציין בצדק שצה"ל אינו מתגמל על אלו. מנגד, ניתן גם לומר שבצה"ל, בעיקר בתקופתו, האמינו שהערכים שמנה הם הסטנדרט הנדרש ממפקד בצה"ל ואין עליו לצפות שאם ימלא אותן יבוא מי ויטפח על שכמו. להיפך. אוי למפקד שיחרוג מן השורה וייכשל בכך.

רובין, שסלד מפוליטיקה, נהג לומר את האמת שלו בבוטות גם כשרצו וגם כשלא. נכונותו לקחת אחריות ולהודות בטעויות ובכשלים זכתה להערכה רבה מצד הרמטכ"ל רפאל איתן. אחרים, ובהם אהוד ברק, לא אהבו את העובדה שחייב גם אותם לאותו הרף ונהג להצביע גם על משגיהם של אחרים. כשברק מונה לרמטכ"ל הוא מיהר להיפטר מרובין, שנותר עם "חרא של הרגשה". בצה"ל של היום אין, כמעט, קצינים נוסח רובין. אומץ ומקצוענות יש גם יש, אבל יושרה כזו, עד כדי חיתוך בבשר החי, ותעוזה, הרבה פחות. בהספד שכתב בשעתו אביחי בקר על אמיר דרורי, שהיה המח"ט שלו כשהיה מ״פ בגולני ב-73', הוא ציטט את אלתרמן שכתב על עוג מלך הבשן ש"עכשיו אין אנשים כאלה", תמה תקופה. "אולי הם לא דרושים בכלל', הוסיף אלתרמן. כלל וכלל לא בטוח שצדק.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 8 חודשים)
סקירה נהדרת. היום הייתי בסטיצקי ובצומת כהרגלי ... החזקתי את הספר ביד וחשבתי לעצמי מעניין מה טומנות האותיות בפנים.
תודה על מה שכתבת כאן



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ