ביקורת ספרותית על ההוביט – תרגום חדש - עטיפת הסרט 2 מאת ג'.ר.ר. טולקין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 באוגוסט, 2018
ע"י פרל


"הקרב היה נורא. זאת היתה הקשה ביותר בחוויות שעבר בִּילְבּוֹ, ובשעתו השנואה עליו ביותר - או במילים אחרות, הזמן שהיה גאה בו יותר מכול, ונהנה להִיזָּכֵר בו לאחר מכן אף שלא מילא תפקיד חשוב בקרב" (עמוד 283).

"ההוביט" מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2012), שיצא לאור ב-1937 באנגליה, הינו מעין אגדה למבוגרים. ספר שכולו כיף. כתוב היטב בצורה קולחת ומספר סיפור יפה יפה על מחוזות רחוקים ויצורים מופלאים. גילוי נאות, בעת טירונות צנחנים לפני כעשור, הבחנו לפתע, אני וחבריי למחלקה כי הגבעות השחונות שבהן התאמנו דומות להפליא לאלו שאייר טולקין בספר, וכי אנו, כמו ההוביט, ממש רוצים הביתה כל העת. בעצם, אמרנו, טירונות צנחנים זה כמו ההוביט. אמנם, משהופיע הרגום החדש והמלוטש של יעל אכמון לא התאפקתי ורכשתי לי עותק, הרי שלדידי מוטב לקרוא את ההוביט בעברית בתרגום שנערך בנסיבות יוצאות דופן ומכונה "תרגום הטייסים".

מספר שנים קודם להוצאת התרגום הראשון לספר, ישבו בכלא עבסייה שבמצרים, מספר טייסים ישראלים שנשבו במהלך מלחמת ההתשה. ארבעה מהטייסים, אבינועם קלדס, רמי הרפז, מנחם עיני ויצחק פיר‏, תרגמו לעברית את הספר מעותק באנגלית שנשלח לפיר על ידי אחיו והועבר לו דרך הצלב האדום. הרפז סיפר בכנס "אבק כוכבים" כי: "היינו קבוצה של עשרה שבויים, והיו מאיתנו שלא ידעו לקרוא אנגלית, אז כדי שגם הם יחוו את התענוג הזה החלטנו לתרגם עבורם את 'ההוביט'. רצינו להעביר להם את הרעיון למרות שאנחנו לא מתרגמים מי יודע מה."‏

כמו כן סיפר הרפז בהרצאה בבית אריאלה: "עבדנו פחות או יותר בשני זוגות, כאשר אחד קרא את הטקסט באנגלית ודיבר אותו עברית. ברור שזה יצא עברית לא לעניין, והשני שישב לידו כתב עברית שניתן להבין. אחרי כן, לקחנו את העברית שיצאה ובנינו אותה לעברית לוגית איכשהו. שמעתי פה את עמנואל לוטם מדבר על הבעיות של התרגום. אצלנו הכיף היה הרבה יותר גדול, לא היינו חייבים שום דבר לאף אחד. עשינו את התרגום להנאתנו הבלעדית, לאף אחד מאיתנו לא היה מושג בתרגום ולא ידענו שצריך להיות חייבים משהו למישהו ולבנות מסגרת כלשהי. ידענו שצריך להיות הגיון פנימי אבל לא יותר מזה. לכן, ברגע שאנחנו נתקלנו בבעיות, אנחנו פשוט בצורה פרימיטיבית תקענו בהן את הראש ופתרנו אותן כפי שהתחשק לנו."‏ תרגומם יצא לאור, בשנת 1977 בהוצאת זמורה ביתן, בעזרת מימון של חיל האוויר. הרקע לתרגום הטייסים וסגנונו הפכו אותו לאהוד יותר. בנו ויורש עזבונו של טולקין, כריסטופר טולקין, תיאר את הסיפור שמאחורי תרגום הטייסים כאחד האהובים עליו.

הספר בתרגום זה הוא בוגר יותר, העברית שבו היא ברמה טובה אולם הוא אינו ילדותי באופיו. מה גם שלאור סיפור הרקע של התרגום הוא הראוי בעיני לקריאה. הציטוט שמופיע בראש הביקורת הוא אולי אחת האמיתות הגדולות שבהן נוגע ההוביט, שהרי בדרך כלל רק מה שעלה בידינו להשיג בעמל רב (כך לדוגמה אותה טירונות צנחנים) ולעתים גם תוך תחושות קשות של מאמץ ואי נוחות, הופך ליקר ומוערך בעינינו.

ועכשיו לעניין החשוב באמת, והוא איכות התרגום. אמת, לעתים שגו הטייסים (להשאיר את המונח "נקרו מנסר" במקום לתרגם כבעל האוב, ושמו של טורין שנותר אוקנשילד במקום צינת-אלון). אבל החלק שאותי הטריד היה דווקא אחר. באחד החלקים היותר דרמטיים בספר מתואר סופו של הדרקון (זהירות! ספויילר). להלן הטקסט המקורי:

"The dragon swooped once more lower than ever, and as he turned and dived down his belly glittered white with sparkling fires of gems in the moon-but not in one place. The great bow twanged. The black arrow sped straight from the string, straight for the hollow by the left breast where the foreleg was flung wide. In it smote and vanished, barb, shaft and feather, so fierce was its flight. With a shriek that deafened men, felled trees and split stone, Smaug shot spouting into the air, turned over and crashed down from on high in ruin" (Pages 289-290).

ולהלן תרגומה של אכמון:

"הדרקון חג שוב מעליו, נמוך מתמיד, ובעודו פונה וצולל נצצה בטנו, לבנה באורות משתברים של אבני חן לאור הירח - מלבד במקום אחד. בארד שיחרר את מיתר הקשר הגדולה. הח השחור נשלח קדימה, היישר אל השקע בצד השמאלי של חזה הדרקון, במקום שנפרשה רגלו הקדמית הצידה. החץ חדר פנימה ונבלע מחוד ועד נוצה, כה מהר שולח. בצווחה שהחרישה אנשים, שהפילה עצים וביקעה אבנים, זינק סמאוג המדמם אל השמים, הסתחרר והתרסק אל האגם מגובה רב" (עמוד 251). חדי העין יבחינו כי המחבר כתב כי הקשת השמיעה רעש ירייה ולא שבארד ירה (אם כי זה כמובן משתמע). הדבר פוגם באיכות התרגום ובעיקר, לטעמי לא מעביר את הנוסח שאליו התכוון המשורר בשת המקור.

להלן הנוסח של "תרגום הטייסים":

"פעם נוספת עט הדרקון, נמוך יותר מתמיד. וכאשר נטה וצלל למטה, הבריקה בטנו הלבנה בנצנוצי יהלומים לאור הירח - פרט למקום אחד, קרחת חשופה בצד שמאל. הקשת הגדולה זמזמה. החץ השחור שירך דרכו מן המיתר הישר לאותה שקערורית, בין רגליו הפרושות של הדרקון. פנימה הכה ונעלם. חודו, קנהו, ונוצותיו - כה עזה הייתה פגיעתו. בצווחה מחרישת-אוזן, גודעת עצים ומפוררת אבנים, התעוות סמוג והזדקר למרום, התהפך והתרסק למטה כגל חורבות" (200-199). ניתן לראות שאף כי תרגום אינו מקצועם הטייסים וחבריהם לשבי קלעו טוב יותר לנוסח הנכון.

בכל מקרה בכל תרגום הספר הוא בגדר חובה שתשמח כל קורא!
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ