ביקורת ספרותית על האביר משבע הממלכות מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 ביולי, 2018
ע"י גל פרל פינקל


"הוא היה אדם טוב והוא לימד אותי כיצד להתנהג כמו אביר. לא רק להילחם בחרב וברומח, אלא מה משמעות הכבוד. אביר מגן על החפים מפשע, הוא אמר" (עמוד 72).

אסופת הסיפורים הנובלות "האביר משבע הממלכות" (הוצאת אופוס, 2015) מאת ג'ורג' ר.ר מרטין מהווה קדימון לסדרת "שיר של אש ושל קרח". באסופה, שב ג'ורג' ר.ר מרטין לעת שלטונם של בני שושלת טארגאריין, מאה שנים לפני אירועי הספר "משחקי הכס", ומספר את סיפורו של אביר לא משוח צעיר שמוצא את עצמו מסובך באירועים, אשר השפעתם על שבע הממלכות מהדהדת גם מאה שנים אחר כך. האסופה כוללת את הנובלות "האביר הלא משוח" (יצא במקור בשנת 1998), "אביר בשבועה" (יצא במקור בשנת 2003), "אביר המסתורין" (יצא במקור בשנת 2010). סר דאנקן הגבוה, המכונה דאנק, המנסה כוחו בתחרויות האבירים באשפורד, ומוצא לו נושא כלים יוצא דופן. מבלי לחשוב מגן דאנק על כבודה של עלמה מפשוטי העם מפני בנו של נסיך הכתר, הנסיך אאריון. בטרם יעמוד למשפט הוא מזומן לראיון אצל ימין המלך.

"באילור שובר-חניתות בחן את עיניו של דאנק למשך רגע ארוך. "סר דאנקן, הרשה לי לשאול אותך שאלה אחת – בכנות, כיצד היית מחשיב את כישוריך כאביר? כמה מיומן אתה באומנות הלחימה" דאנק לא ידע מה להשיב לו" (עמוד 59). הסיבה לראיון הינה משום שדאנק נדרש להוכיח את חפותו במשפט השבעה, משפט בקרב, המחייב את דאנק לגייס למטרתו עוד שישה לוחמים שיתמודדו בקרב לחיים ולמוות כנגד שבעה ובהם מאשימו הנסיך. אם לא יצליח לגייסם הרי שהוא אשם וחייב מיתה. דאנק מצליח לגייס בעלי ברית מפתיעים ונערך להתמודדות בקרב.

אף שמצופה מאביר להיות טוב ונאמן, לציית לשבעת האלים, להגן על החלשים ועל החפים מפשע, לשרת את אדונו ולהגן על הממלכה בכל מאודו, לא רבים נותרים נאמנים לקוד האבירות, ודאנק זוכה לתמיכה יוצאת דופן. "במרחק כמה צעדים ממנו, אישה קראה לעברו, "שיהיה לך בהצלחה". איש זקן התקרב לחץ את ידו ואמר לו, "שהאלים יעניקו לך כוח, סר". אח מקבץ נדבות בגלימה חומה ובלויה העניק ברכה לחרבו, ועלמה נישקה את לחיו. הם באו לעודד אותי. "למה?" הוא שאל את פייט. "מה אני עבורםי?"
"אביר שזכר את שבועותיו", אמר הנפח" (עמוד 67).

בלי לחשוף כיצד מסתיים הקרב הסיפור מוצא עצמו דאנק אביר נודד ועימו נושא כלים לא שגרתי. יחדיו נודדים השניים בשבע הממלכות וחווים הרפתקאות שונות. לדידי הנובלה השלישית בספר, "אביר המסתורין", היא הטובה והמותחת ביותר. כאן מוצאים עצמם דאנק ונושא כליו מעורבים עד הצוואר בניסיון חתרני להפיל את שלטון המלך החוקי ולהמליך תחתיו את בנו של אחיו הממזר. דאנק, ישר והגון וחסר תחכום פוליטי נדרש לכל שנינותו וחדותו כדי לחלץ את עצמו, את נושא כליו ואף את הממלכה כולה מן התסבוכת.

אך לא איש כסר דאנקן הגבוה יירתע מן האתגר. "חרבו של טום השחור הלכה וריסקה את המגן המעוין לשבבים. אלון וברזל שמרו עליי היטב, כדי שלא אמות ויאכל אותי עורב, חשב דאנק, לפני שנזכר כי המגן שלו עשוי מעץ אורן. גבו נצמד בחוזקה אל המזבח והוא נפל על ברך אחת והבין שאינו יכול עוד לסגת לאחור.
"אתה לא אביר", אמר טום השחור. "האם אני רואה דמעות בעיניך, כסיל?"
אלה דמעות כאב. דאנק קם על ברכו ודחק את עצמו בעזרת מגנו לעבר אויבו.
טום השחור מעד לאחור אבל הצליח לשמור על שיווי משקל. דאנק הסתער עליו, מכה אותו בעזרת מגנו שוב ושוב, משתמש בגודלו ובכוחו כדי לדחוק את טום עד למרכז הספט. אז הוא השליך הצדה את המגן שלו והניף את חרבו הארוכה, והדל צרח ברגע שהפלדה חתכה את הצמר ואת שרירי ירכו. חרבו שלו התנופפה בפראות, אבל המהלומה הייתה מגושמת ונואשת. דאנק הניח למגנו לספוג עוד מהלומה אחת ואז השתמש בכל כוחו כדי להשיב מנה אחת אפיים.
טום השחור נסוג צעד אחד לאחור והביט באימה בזרועו המפרפרת על הרצפה מתחת למזבח של הזר. "אתה", הוא התנשם, "אתה, אתה..."
"אמרתי לך". דאנק נעץ את החרב בגרונו. "אני הרבה יותר טוב בחרב"" (עמוד 255).

מאחר והסיפור הראשון יצא בכרך הראשון של סדרת "אגדות" (הוצאות אופוס, 2000) ניתן להשוות את מלאכת התרגום הנוכחית של צפריר גרוסמן עם זו שעשו בשעתו יעל סלע ורחביה ברמן. אף שבסך הכל תרגום הספר קולח ומוצלח, הרי שבמקרים מסוימים בחירת גרוסמן לתרגם מונחים לעברית ולא להותירם בשמם הלועזי מביאה לאובדן נופח מסוים של הסיפור כולו. כך למשל תורגם שמו של האביר המנוח שהיה אדונו ומורו של דאנק כ"סר ארלאן מעץ פני" ולא נותר "ארלאן מפניטרי" כפי שעשו ברמן וסלע. דוגמה אחרת היא ההחלטה לתרגם את שם הנובלה השנייה כ"אביר בשבועה" ולא "החרב המושבעת" ("The Sworn Sword"). על כל פנים מאחר וכתיבתו של מרטין היא הטובה בסוגת הפנטסיה מאז "שר הטבעות", וכמו זו האחרונה כוחה יפה גם כספרות יפה, אין בכך משום פגיעה בהנאה מן העלילה.

התחלתי לקרוא את סדרת "שיר של אש ושל קרח" עוד בעודי בתיכון, לפני כחמש-עשרה שנים. מרטין הוא סופר מוכשר והסדרה פרי עטו היא אולי הדבר המרענן והטוב ביותר שנכתב בספרות הפנטזיה מאז יצירתו של טולקין ("הוביט" ו-"שר הטבעות"). הדיאלוגים שנונים ונוקבים ותיאורי הקרבות והפעולה כמו היו קופצים מבין הדפים. בספר מתאר מרטין את ממלכת ווסטרוז בין מזימה לקנוניה, בין אסון לבגידה, בין ניצחון לאימה, בין בעלי ברית לאויבים. גם בנובלות אלו זה אוצר בתוכו את אחת מאותן חוויות קריאה המרתקות את הקורא החל מן הדפים הראשונים, ואינן מניחות לו עד הסוף ומעוררות כמיהה לעוד. ביצירתו מגיש ג`ורג` ר.ר מרטין יצירת מופת אמיתית, המכילה את המיטב שמציע הז`אנר. מתח, תככים, אהבה והרפתקאות ממלאים את דפי האגדה המופלאה הזאת. מומלץ בחום רב!!!!!!
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ