ביקורת ספרותית על לב האפלה - חידוש | מוצב של קִדמה מאת ג'וזף קונרד
ספר מעולה

---

תקציר הספור 'מוצב של קדמה':
צייר כושל ממונה כמנהל אתר בתחנת מסחר השוכנת על גבי נהר אי שם באפריקה. עם מותו מקדחת הוא מוחלף ע"י קיירטס וסגנו קרלייר. העסק, למעשה, מנוהל ע"י מאקולה, מנהל החשבונות מסיירה לאון. מנהל חברת המסחר שהציב את שני הטיפוסים האירופאים הללו בתחנה חושב שהם חסרי תועלת. הם עצמם מרגישים פגיעים, מנותקים מהציווליזציה, וכל אחד מהם מקווה שהשני לא ימות, כיוון שאינם רוצים להשאר שם לבד. הם מבחינים רק בחוסר היעילות ובעצלות האפריקאית. מטרתו של קיירטס היא להרוויח נדוניה עבור בתו, בעוד שמשפחתו של קרלייר שלחה אותו לשם כיוון שהוא בטלן חסר-כל. הם עושים נסיון חפוז לשפר את תנאי מגוריהם, מוותרים, ואינם מתעניינים בחיים הסובבים אותם. מאקולה מבצע את כל הסחר עם האוכלוסיה המקומית- הוא מחליף סחורות אירופאיות אוויליות בשנהב. השניים נסחפים בילדותיות אחר קריאת רומנים של דומה, פנימור קופר ובלזק שהמנהל הקודם השאיר אחריו.

"In the centre of Africa they made acquaintance of Richelieu and of d’Artagnan, of Hawk’s Eye and of Father Goriot, and of many other people. All these imaginary personages became subjects for gossip as if they had been living friends."

הם נתמכים (ותלויים) בסחורה שמספק להם גובילה, הצ'יף של הכפר השכן. יום אחד הם זוכים לביקור של קבוצת זרים מאיימת נושאת נשק, והם אינם יודעים כיצד לפעול. מאקולה נושא ונותן עם הזרים אך אינו מוסר לשניים דין וחשבון על תוצאות המפגש. באותו לילה נשמעים קולות תיפוף רבים ושאון ירי. לתחנה יש צוות פועלים מקומיים שמקורם בשבט מרוחק. מאקולה מדווח שברצונם של הסוחרים החמושים (מלואנדה) למכור שנהב. בלילה שלאחר מכן מקבלים הפועלים יין-דקלים ומאקולה מוכר אותם כעבדים תמורת השנהב. אחד מאנשיו של גובילה נורה במהלך העניינים. קיירטס וקרלייר מוחים בזעם, אך אינם עושים דבר בנידון. גובילה ואנשיו מנתקים את הקשרים (ואי לכך מפסיקים את האספקה) עם התחנה.
(ספוילר)-
כיוון שהצמד אינו מצליח לדאוג לעצמו לאספקה, מתחיל תהליך של התדרדרות גופנית. הם מקווים ומצפים לביקור של אנית הקיטור של החברה שתספק להם מוצרים בסיסיים, אך זו אינה מופיעה. אז הם מתחילים לריב על עניין טריוויאלי בנוגע לכמה קוביות סוכר בודדות שנותרו להם. הם רודפים אחד אחר השני מסביב לבית בו הם מתגוררים, אך קיירטס מחזיק באקדח והוא יורה בקרלייר בשגגה. מאקולה, שהיה עד למקרה, מסכים להעיד שקרלייר מת מקדחת, וכך הם קובעים לקבור אותו ביום המחרת. למחרת בבקר, בעוד התחנה אפופת ערפל, מתעורר קיירטס וגופתו של קרלייר לצדו. בדיוק ברגע זה נכנסת אנית הקיטור של החברה לנהר וקיירטס חושש שמא הציווליזציה באה לשפוט ולהרשיע אותו. הוא מתאבד באמצעות תליה על הצלב המסמן את מיקום קברו של קודמו בתפקיד.

“Society was calling to its accomplished child to come, to be taken care of, to be instructed, to be judged, to be condemned; it called him to return to that rubbish heap from which he had wandered away, so that justice could be done.”

---

'מוצב של קדמה׳ זהו הסיפור האפריקאי הראשון שכתב קונרד, והוא מופיע בקובץ הספורים הקצרים Tales of Unrest משנת 1898. ב'הערת המחבר' מספר קונרד כי זהו "השלל הקליל ביותר שלקחתי איתי ממרכז אפריקה, המנה העקרית היא כמובן 'לב האפלה'". למרות שהוא מצדיק את ביזתו כ"קטנה מאד" ו"לא ממש ברת שמוש לאף אחד אחר", האירוניה שלו פועלת כאן בכדי להסיר את המסיכה מעל לחסד, כביכול, של החדירה האירופאית אל תוך אפריקה ולחשוף את טבעה האמיתי והאנוכי. כמו 'לב האפלה' מפריך 'מוצב של קדמה' את הגישות המקובלות (סוף המאה ה-19) ביחס לנחיתות הגזעית הילידית והצדקת ההגמוניה האירופאית. קיירטס וקרלייר הם "דמויות פגומות" כ"כ עד כדי כך שהם תלויים לגמרי במאקולה ובגובילה. ה'התקדמות' (progress) האמורה להצדיק את התערבותם בענייני האזור נעדרת לחלוטין: התחנה של קיירטס וקרלייר נטולת אור אימפריאלי מטאפורי וכך סחר בשנהב מתדרדר לסחר בעבדים, אנשיו של גובילה נהרגים וכפריהם נשרפים. האירוניה של קונרד מחזקת את הביקורתיות שלו כלפי העבודה והעמל האמורים לתרבת את הפראים האפריקאים בחסות האימפריאליזם. הוא מעמת את חוסר התועלת המוחלטת של קיירטס וקרלייר עם השבח העצמי שהם מרעיפים על עצמם בקוראם עיתונים המצהירים על הקדושה המעלה על נס את מעלותיהם של אלו הנושאים את לפיד הקדמה אל המקומות החשוכים ביותר.

האירוניה של קונרד מעוררת לעג וזלזול יותר מרחמים; אולם המעברים המשובשים מהריחוק הביקורתי אל עבר המעורבות האישית הופכים את הסיפור למודרני מובהק. וכך קיירטס מוצג בריחוק לגלגני עד שהוא מתחיל לריב עם קרלייר הלא מוכשר וחסר היכולת, על כמה קוביות סוכר. קונרד מאפשר לנו לחדור להלך מחשבתו של המנהל בעודו מזהה ש"המעמד הוא ללא עוררין- בין רגע הפכו החיים והמוות לקשים ונוראיים באופן זהה". כמו קיירטס, על הקורא לפענח רשמים שלכאורה הקשר החושי ביניהם רופף: הירי בקרלייר- "קול נפץ עז" ואז "שאגת עשן אדום ועשן סמיך"- והגעת אנית הקיטור- "ערפל, מישהו שרק בערפל". באופן זהה משתמש קונרד בדימויים גרוטסקים כמו אנית הקיטור של החברה כחיה צווחנית וגופתו של קיירטס כבובה תלויה ומתנדנדת על מנת לערער אותנו מהעמדה הנוחה שבריחוק הציני.

בהתחשב בהשקפות השונות של הקוראים הבריטים בשנת 1897, תוכן הספור פרובוקטיבי לא פחות מהטכניקה שלו. אין ספק שתאור הקריירה הקודמת של קרלייר כקצין פרשים ב"צבא המוגן מפגיעה ע"י מעצמות אירופאיות" מתייחס ספציפית לבלגיה, אך קונרד מכוון אל הקולוניאליזם האירופאי ככלל. כותרת הסיפור משתמשת באחד מהביטויים המוכרים ביותר ברטוריקה האימפריאליסטית; שתי הדמויות הראשיות, בירוקרט וחייל, מייצגות את יסודות הסדר האירופאי; ייחוסיו ל"שני חלוצי סחר וקדמה" ו"אלו הנושאים אור, אמונה וסחר אל המקומות החשוכים בעולם" הם פרודיה עיתונאית בת-זמנה ולעג ל"משימת התירבות" האירופאית. עקרון חשוב נוסף של האידיאוליוגיה האימפריאליסטית, דרוויניזם חברתי, מותקף סאטירית בסצנה בה מתוארת קבוצת סוחרים מקומיים מבקרים בתחנה. קונרד משווה בין קיירטס וקרלייר למקומיים "בעלי הגפיים המושלמות והתנועה המרשימה", ואף בהדגשה- הלבנים משתמשים בביטויים כמו "הפראיים המשעשעים...חיות טהורות" ו"העדר" בכדי לתאר מהלך העניינים ממרומי מרפסתם. רגעי השיא של סצנות שכאלה, המחזקות את הרושם של קיירטס וקרלייר כקורבנות חסרי-ישע של הפרקטיקות והמושגים שמקורם 'מהבית', מאירופה, ממחישות את יכולתו של קונרד לטפל בתקופת זמן הנפרשת על פרק זמן נרחב באמצעות ספור בעל היקף של 10,000 מלים.

* תרגום הציטוטים והשמות על אחריותי הבלעדית, הספר נקרא באנגלית טרם חידוש התרגום

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על לב האפלה - חידוש | מוצב של קִדמה