ביקורת ספרותית על מרשעת - מחודש מאת גרגורי מגווייר

---

אזהרה- אם אתם רוצים רק לקרוא ביקורת יבשה על הספר, תדלגו על כל מה שמסומן בכוכבית, או יותר טוב, תסתפקו בביקורת אחרת, אני מאוד חופרת כאן...

טוב, איך אתחיל? כשמדברים על מרשעת יש שלושה דברים שחייבים להתייחס אליהם- 1. המחזמר 2. העלילה ו-3. צורת הכתיבה (כמו בכל ספר, אבל במיוחד בספר הספציפי הזה).

אבל אני אתחיל במשהו אחר. מרשעת הוא ספר שונה משאר הספרים שלי. אני רק בת 14. ולמרות שאני יודעת הרבה יותר מדי דברים (מהסוג המיני) בגלל שאני כמו הרבה אחרים פה, החלטתי למצוא עוד מקום לפרדי לספק את תאוות הקריאה שלי, האינטרנט. אבל, אני בכל זאת בת 14, ובחיים האמיתיים אני לא אקרא מה שאני יכולה לקרוא באינטרנט, גם בגלל כוח השיפוט שלי, שפועל יותר במחוץ לאינטרנט וגם, כמובן לצנזורה שההורים שלי, כהורים עושים.

אל תטעו, אני לא מנסה לומר שמרשעת הוא ספר אירוטי. לא. *שכן, יש בו סצנות, ואני מחוייבת לציין שאחת מהן היא מאוד WTF, ואני לא מדברת על החלק המיני בה, ולכן אני חושבת שאתם צריכים לפחות לעבור בין עולם הפאנפיקשן כדי לקרוא את זה* אבל לא תמצאו את הספר הזה במדף הנוער.

*שזה מאוד מוזר כי בספרייה במושבה שסבתא שלי גרה בה, שהשאלתי בה כמה ספרים בעבר, יש מדף ״נוער בוגר״. ויש בו את דמדומים. אני חושבת שכמה שדמדומים נחשב ספר נוער, בעיקר בגלל שילדות או בנות 12 או שיש להם את יכולת הקריאה של בנות 12 אוהבות אותו. ולמרות זאת יש שם סצנות שבדיוק כמו מרשעת לא כדאי שיגיעו לידי ילד תמים בן 12 לפני שנהרסה ילדותו על ידי עולם הקריאה של האינטרנט והחברה שאנחנו חיים בה כיום*

טוב. נסחפתי בואו נגיע לעניין.

גם אני, כמו כל הקוראים פה שכנראה לא נולדו כשספר זה יצא, הגעתי לספר הזה בגלל המחזמר. אבל בדרך שונה, ומסיבה שונה.
אני רואה גלי. המחזמר מהיחידים שאני יכולה לסבול חוץ מהמחזמר המאוד פוטרי. שם הם פשוט עפים על מרשעת המחזמר והמוזיקה של המחזמר, מאוד טובה. אז רציתי לראות מה העלילה. בכל זאת המכשפה הרעה. אבל כמו שציינתי אני לא מתה על מחזות זמר. אז גיליתי שיש ספר. ורציתי מאוד לקרוא את זה.

בבית הספר שלי יש רשימת המתנה מטורפת לספר הזה. אז בפעם הראשונה בחיי, החלטתי לרשום אותי בתור. בגלל רשימת ההמתנה היה לי רק חודש לגמור את הספר. שזה המון זמן, אבל דדליינים והקצבות זמן רק מכניסים אותי לפאניקה שלא אצליח לסיים בזמן ואז אני בכלל לא קראתי אותו. מספר העמודים שכן קראתי הרגישו ארוכים ומהר החזרתי אותו.

קניתי אותו השנה בשבוע הספר כדי באמת לנסות אותו. והחלטתי להיפטר לפחות זמנית מההרגל שלי לקרוא פרק אחד לפחות, או את כל הספר בבת אחת, ופשוט לקרוא אותו לפני השנה, כמה עמודים בכל פעם.
ככה הכתיבה, שיכולה להרגיש כארוכה ומייגעת, יכולה פתאום להפוך ליותר מהנה.

העלילה בסדר לא משהו מדהים. מיליון דמויות מעצבנות, סוג הספר שבו את לא מבינה חצי ממה שהם מדברים עליו כי זה מונח שהסופר המציא, ולהפתעתי (כי אני חובבת סדרות טלוויזיה וזה לא קורה שם אף פעם, וגם לא הרבה בסרטים) הדמות הראשית, אלפבה היא דווקא מאוד מהנה לקרוא עליה. אבל זה קצת נהרס כשאת יודעת מההתחלה שלא יהיה לה סוף טוב.

זהו. חרא סיום לביקורת מספר 2.

» ביקורות נוספות של naomida1
» ביקורות נוספות על מרשעת - מחודש