ביקורת ספרותית על בנתיב הסכנה מאת וא"ב גריפין
ספר מעולה

---

הספר "בנתיב הסכנה" (הוצאת מטר, 2000) מאת הסופר האמריקני וא"ב גריפין, שם העט של ויליאם אדמונד באטרוורת' הוא חלק מסדרה בת עשרה ספרים ששמה "The Corps" (החיל) המתארת את עלילותיהם הבדיוניות של מספר נחתים במהלך מלחמת העולם השנייה על רקע המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. במהלך הסדרה פוגשים הגיבורים לא אחת אישים דוגמת הנשיא רוזוולט, הגנרל מקארתור, אדמירל נימיץ, הקולונל דונובן ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), ואחרים. העלילה של הספרים בסדרה בדיונית, אולם לא פעם היא משיקה ומתרחשת לצד אירועים אמיתיים שהקרו.

גיבורה העיקרי של הסדרה הוא קפטן (סרן) חיל הנחתים קנת ר' מק-קוי המכונה "רוצח". בטרם המלחמה היה מק-קוי "מפקד כיתת המקלענים בפלוגה ב' בגדוד הנחתים הרביעי בשנחאי" (עמוד 453) והוצב לפיקודו של אד בנינג, קצין המודיעין של חטיבת הנחתים ה-4 שהוצבה בסין. אולם מק-קוי אינו נחת רגיל כי אם אחד הקשוחים והמעולים שבהם. "פעם, כשהוא היה בשיירת אספקה בדרך לפקין, נקלעה השיירה למארב של שודדים סינים – כמעט ודאי שהם שירתו את הקמפייטאי, המשטרה החשאית היפאנית. מכל מקום, מק-קוי והסמל שהיה עמו, צימרמן – אבל בעיקר מק-קוי – חיסלו אותם. בסופה של אותה התנגשות נמנו עשרים גופות. כשנודע הדבר דבק הכינוי 'רוצח' במק-קוי לצמיתות" (עמודים 17-18). לאחר שקצין המודיעין של חטיבת הנחתים ה-4 שולח את מק-קוי לקורס קציני חי"ר התנדב מק-קוי לגדוד הפושטים השני שבפיקוד אוואנס קרלסון. "מק-קוי השתף בפשיטה על האי מקין" (עמוד 62) ובהמשך הוצב ביחידת המודיעין המכונה "המשרד ההערכות של חיל הנחתים" ולקח חלק במשימות מורכבות בעורף האויב היפאני.

מק-קוי חסר אמנם את ההשכלה הנדרשת מקצינים, אך מחזיק בשלל כישורים חשובים בהרבה שאי-אפשר ללמד. בין היתר הוא מנהיג קרבי מעולה היודע לתת פקודות. כפי שמסביר לו חברו, הקפטן סשנס, "כשאתה אומר לאנשים לעשות משהו הם עושים זאת ורק אחר כך הם חושבים אם זאת היתה פקודה חכמה. רוב האנשים, רוב הקפטנים, ואני בתוכם, חסרים את היכולת הזאת" (עמוד 104). בספר הקודם נדרש מק-קוי להסתנן באמצעות צוללת לאי הפיליפיני מינדאנאו וליצור קשר עם הגנרל ונדל פרטיג, קצין מילואים בחיל ההנדסה אשר סירב להיכנע ותחת זאת הקים כוח גרילה מקומי שלחם בצבא היפאני. כתוצאה מכך העביר מק-קוי את חג המולד, כפי שהגדיר זאת, "ביערות העד של מינדאנאו בתקווה שאצליח למצוא את פרטיג לפני שימצאו אותו היפאנים. או לפני שהם ימצאו אותי" (עמוד 122). מק-קוי השלים את המשימה בהצלחה ואף תדרך בנושא את הנשיא רוזוולט. כשזה האחרון שאלו מה היה רוצה לעשות כעת השיב מק-קוי כי היה "רוצה לחזור ל'פושטים', אבל התכוונתי לומר שאני קצין נחתים ואני ממלא את הפקודות שנותנים לי" (עמוד 90).

במקום זאת שב מק-קוי לשרת תחת בריגדיר-גנרל פלמינג פיקרינג. פיקרינג הוא נחת ותיק. כרב"ט בנחתים במלחמת העולם הראשונה זכה בצלב הצי בשאטותיארי. במהלך המערכה בגואדלקנל, כפי שהוא מסביר לגנרל ג'ו סטילוול, שימש כ"קצין מבצעים באוגדת הנחתים הראשונה, המפקד. עד שנתאפשר לשלוח ממלא מקום לקצין המבצעים שנפל בקרב" (עמוד 424). בראשית הספר נודע לפיקרינג כי הנשיא פרנקלין רוזוולט החליט למנותו לסגן מנהל המשרד לשירותים אסטרטגיים, ארגון המודיעין למבצעים חשאיים שקדם ל-CIA, בזירת אוקיינוס השקט, למרות שהוא ומנהל הארגון, דונובן, אינם סובלים זה את זה. קולונל ויליאם "ביל הפראי" דונובן, חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה של הנשיא רוזוולט, ועורך דין מצליח. מינויו של דונובן לתפקיד לא נעשה רק משום שהוא נהנה מאמונו של רוזוולט. בשעתו שימש כמפקד גדוד וחטיבת חי"ר, ה-69 הלוחמת של המשמר הלאומי. "הסרט העליון במערך המרשים של סרטים ססגוניים על חזהו ייצג את עיטור הכבוד שהוא קיבל בצרפת במלחמת העולם הראשונה" (עמוד 327).

פיקרינג מביא עמו למשרד לשירותים אסטרטגיים שורת טיפוסים דוגמת קצין המודיעין מייג'ור אד בנינג, "אשר שירת באוקיינוס השקט ונפצע פעמיים" (עמוד 26), סגן ג'ורג' הארט שלישו של פיקרינג, סג"מ רוברט איסטרברוק, מומחה לפענוח צפנים אשר "הוכיח שיש לו ביצים של גורילה – וצוין לשבח בגדוד הפשיטה השני –על גבעת הדמים, לאחר שניסה לפנות את מפקדו מאותה גבעה מזורגגת כשכל יפאני מזורגג שהיה בשטח" (עמודים 207-208), וכמובן מק-קוי עצמו.

המשימה שמטיל פיקרינג על שכמו של מק-קוי בספר זה היא מורכבת ונועזת לא פחות מאלו שביצע קודם לכן. עליו להסתנן למדבר גובי בכדי ליצור קשר ולחלץ קבוצה של חיילים אמריקניים ומשפחותיהם שנמלטו מן הצבא היפאני, ואז להקים במקום תחנה מטרולוגית שתסייע להכוונת המפציצים האמריקניים כנגד יפן. כתמיד נלווה למק-קוי הסמל הנאמן שלו, ארנסט צימרמן, סמל מקלען שכאשר לבש מדי א' היו עליהם "תג כתף של גדוד הפשיטה השני, סרטי קרבות ססגוניים, סיכות צלף וכל היתר" (עמוד 208), שצועד בעקבותיו מימיהם המשותפים בסין ובפושטים. פיקרינג מגייס למשימה רבים מן הנחתים שעליהם הוא למד לסמוך במלחמה, ביניהם למרבה ההפתעה גם בנו סגן מלקולם פיקרינג (המכונה "פיק"), חברו הטוב ביותר של מק-קוי וטייס פוחז. אף שהוא "לוחם ממערכת גואדלקנל, בעל צלב הטיסה המצטיין, טייס קרבי מעולה שהפיל שבעה מטוסי אויב" (עמוד 384), הרי שבכל הקשור למשמעת ולכללי התנהגות נאותים "פיק" רחוק מלהיות נחת מצטיין. אליו נלווה גם קפטן ג'יימס וסטון. בהתאם ל"מסורת נעלה של חיל הנחתים, השתתף קפטן וסטון במערכת ההגנה ההרואית – הגם שהיתה נואשת – על לוזון וקוריג'ידור. ומכיוון שלא נפל בקרב, המשיך להילחם בתור לוחם גרילה " (עמוד 290). וסטון, מדריך טייסי קרב בנחתים, מתנדב למשימה כדי לברוח מצרותיו שבבית, שכן הוא מנהל רומן עם שתי נשים. בעוד מק-קוי וצימרמן יוצאים למסע מסוכן במדבר גובי, במהלכו יידרשו להתמודד עם שודדים, שכירי חרב וכמובן פטרולים של הצבא היפאני, נדרשים נדרשים מספר טייסי קרב בנחתים לבצע משימה נועזת לא פחות – להטיס שני מטוסים מדגם "קטלינה" ובהם הציוד המטרולוגי שישמש את תחנת החזאות ללב מדבר גובי. טיסה שכלל לא בטוח שישובו ממנה.

בלב הספר מקופלת דרמה מותחת נוספת, כאשר מתקבל מידע מודיעיני אודות ביקורו הצפוי של אדמירל איסורוקו יאמאמוטו, מפקד הצי המשולב היפאני בבוגנוויל. לבעלות הברית מופיעה הזדמנות להתנקש בחייו של יאמאמוטו, מתכנן המתקפה על נמל פרל הארבור. הגנרל דגלס מקארתור, מפקד זירת דרום מערב האוקיינוס השקט, הורה להיערך למבצע "מחבט זבובים", שכולל "ארבעה מטוסי לוקהיד פי-38 של חיל האוויר של צבא היבשה, שבסיסם באיי שלמה. מטרת המבצע היא ליירט ולהשמיד את את מטוסו של יאמאמוטו בשמי בוגנוויל" (עמוד 510). הסיכון העיקרי הוא שבשל פעולה יעלו היפאנים על-כך שהאמריקנים פיצחו את צפני הקשר שלהם, תחת הסיווג "קסם" ומיירטים את כלל התקשורת המוצפנת שלהם.

בסיכומו של דבר, מבהיר קולונל ויליאם "ביל הפראי" דונובן, ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים, לנשיא רוזוולט, "מדובר בברירה בין חיסולו של אדמירל יאמאמוטו ובין האפשרות – אני מדגיש, אפשרות – שסודו של קסם ייחשף" (עמוד 512). הנשיא מחליט קחת את הסיכון ובהמשך הספר מדווח מקארתור במברק לנשיא כי העניק "ציון לשבח לקצין צעיר מחיל האוויר של צבא היבשה ששמו לניר, ממונטגומרי, אלבמה. שעה שהוא פיקד על סיור שגרתי של ארבעה ממטוסי פי-38 שלי ליד בוגנוויל, הוא הפיל מטוס תובלה יפאני מן הדגם המשמש בדרך כלל להטסת קצינים בכירים יפאנים. הטייסים האחרים בסיור שבפיקודו הפילו שלושה ממטוסי הליווי של מטוס התובלה" (עמוד 518). למרות שההחלטה להורגו הצילה, כמעט בוודאות את חיי אלפי אמריקנים, מגלה הנשיא רוזוולט לדונובן שהמצב שונה מאוד כשהמנהיג יודע את שמו של האיש שהורה לחסל וכיצד הוא נראה. היפאנים לא גילו מעולם שהתקשורת המוצפנת שלהם היתה גלויה לעיני המודיעין האמריקני.

הספר מותח ומהנה. הבקיאות שהפגין המחבר באירועים, בקרבות ובמסורות ובמנהגים של היחידות הצבאיות אודותם כתב מרשימה והוא אורז אותה לכדי ספר שכיף ומרתק לקרוא. התרגום מדויק וקולח. בקיצור כיף של ספר. חבל שבהמוצאה לא תרגו את הסדרה כולה. אבל לא מאוחר לתקן. מומלץ בחום!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על בנתיב הסכנה