“לייבניץ מנסה בעזרת מטפיזיקה מאוד מופשטת לפתור כמה מבעיות היסוד של הפילוסופיה: הגוף והנפש, הידיעה והבחירה, ידיעות מולדות מול אמפיריציזם מוחלט, אמיתות המתמטיקה, לוגיקה ועוד. אמת חלק מהפתרונות שהוא מציע (בעיקר בבעיית ידיעה מול בחירה) רעועים במקצת, אבל זה לא מוריד מערכו כפילוסוף גדול. אפשר בהחלט לראות קשר בין תורת המונאדות שהוא פיתח לבין התגברות היסוד האינדיוידואלי בעולם הנאור. השיטה שלו מופשטת מאוד ובמבט ראשון היא נראית תלושה, אבל אם מעמיקים בה אפשר לראות שיש בה הרבה כיוונים מקוריים ומעוררי מחשבה. הספר מהווה חלק קטן מאוד מכתביו, וכדי להקיף את שיטתו רצוי להיעזר בספרות נוספת כמו הספר של ברגמן 'תולדות הפילוסופיה החדשה' כרך א'.”

“בספר 'הנחת יסוד' קאנט מתמצת את שיטתו (שהובאה בהרחבה ב'ביקורת התבונה המעשית') בעניני אתיקה ומוסר. ככל ההוגים שעסקו בפילוסופיה של המוסר, גם קאנט מנסה למצוא מהו הכלל המרכזי שניתן על פיו לבחון את מוסריותו של כל מעשה ומעשה. לדעת קאנט התבונה בטהרתה היא שמנסחת את החוקים שעל פיהם יש לנהוג. לדעתו הכלל המרכזי שעל פיו יש לבחון כל מעשה הוא זה: 'עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי', לא תמיד ברור ולא תמיד פשוט. בניגוד למרבית הפילוסופים (החל באריסטו וכלה במִיל) שדיברו על אמות מידה תכליתיות או תוצאתיות, כלומר לא חשוב מה אתה עושה וחושב, חשוב איך המעשה מקדם אותך לעבר התכלית ואל תוצאות מועילות לך ולחברה. קאנט מחדש שישנם 'חובות' שעשייתם היא תכלית כשלעצמה, לדוגמא אם נאמר שאסור לשקר אז האיסור הוא קבוע בכל מקרה ללא קשר לתוצאות. אהבתי את המשפט הפותח של הספר 'לא יצויר דבר בעולם ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב בלי הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד'. לפי קאנט דווקא הרצון הוא מה שעושה את המעשה למוסרי, והיכולת לרצות ולהתכוון למחשבת החוק הוא המבדיל את היצורים בעלי התבונה משאר היצורים. על פי קאנט אם אדם מאבד ארנק ועני מוצא את הארנק וניזון מהכסף שבו אי אפשר לקרוא למעשה האיבוד מעשה מוסרי, אף שהתוצאות שלו מועילות. רק מעשה שהצטרף אליו הרצון הטוב יכול להתעלות ולהיות מעשה מוסרי, ומאחר והרצון לא מוגבל ממילא הטוב שמתבטא ברצון גם הוא אינו מוגבל. הספר, כמרבית הספרים הפילוסופים, דורש ריכוז ומאמץ ולא קל לצלוח אותו, אבל מומלץ מאוד למי שהנושא מעניין אותו.”

“לייבניץ מנסה בעזרת מטפיזיקה מאוד מופשטת לפתור כמה מבעיות היסוד של הפילוסופיה: הגוף והנפש, הידיעה והבחירה, ידיעות מולדות מול אמפיריציזם מוחלט, אמיתות המתמטיקה, לוגיקה ועוד. אמת חלק מהפתרונות שהוא מציע (בעיקר בבעיית ידיעה מול בחירה) רעועים במקצת, אבל זה לא מוריד מערכו כפילוסוף גדול. אפשר בהחלט לראות קשר בין תורת המונאדות שהוא פיתח לבין התגברות היסוד האינדיוידואלי בעולם הנאור. השיטה שלו מופשטת מאוד ובמבט ראשון היא נראית תלושה, אבל אם מעמיקים בה אפשר לראות שיש בה הרבה כיוונים מקוריים ומעוררי מחשבה. הספר מהווה חלק קטן מאוד מכתביו, וכדי להקיף את שיטתו רצוי להיעזר בספרות נוספת כמו הספר של ברגמן 'תולדות הפילוסופיה החדשה' כרך א'.”

“בספר 'הנחת יסוד' קאנט מתמצת את שיטתו (שהובאה בהרחבה ב'ביקורת התבונה המעשית') בעניני אתיקה ומוסר. ככל ההוגים שעסקו בפילוסופיה של המוסר, גם קאנט מנסה למצוא מהו הכלל המרכזי שניתן על פיו לבחון את מוסריותו של כל מעשה ומעשה. לדעת קאנט התבונה בטהרתה היא שמנסחת את החוקים שעל פיהם יש לנהוג. לדעתו הכלל המרכזי שעל פיו יש לבחון כל מעשה הוא זה: 'עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי', לא תמיד ברור ולא תמיד פשוט. בניגוד למרבית הפילוסופים (החל באריסטו וכלה במִיל) שדיברו על אמות מידה תכליתיות או תוצאתיות, כלומר לא חשוב מה אתה עושה וחושב, חשוב איך המעשה מקדם אותך לעבר התכלית ואל תוצאות מועילות לך ולחברה. קאנט מחדש שישנם 'חובות' שעשייתם היא תכלית כשלעצמה, לדוגמא אם נאמר שאסור לשקר אז האיסור הוא קבוע בכל מקרה ללא קשר לתוצאות. אהבתי את המשפט הפותח של הספר 'לא יצויר דבר בעולם ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב בלי הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד'. לפי קאנט דווקא הרצון הוא מה שעושה את המעשה למוסרי, והיכולת לרצות ולהתכוון למחשבת החוק הוא המבדיל את היצורים בעלי התבונה משאר היצורים. על פי קאנט אם אדם מאבד ארנק ועני מוצא את הארנק וניזון מהכסף שבו אי אפשר לקרוא למעשה האיבוד מעשה מוסרי, אף שהתוצאות שלו מועילות. רק מעשה שהצטרף אליו הרצון הטוב יכול להתעלות ולהיות מעשה מוסרי, ומאחר והרצון לא מוגבל ממילא הטוב שמתבטא ברצון גם הוא אינו מוגבל. הספר, כמרבית הספרים הפילוסופים, דורש ריכוז ומאמץ ולא קל לצלוח אותו, אבל מומלץ מאוד למי שהנושא מעניין אותו.”