אמא מתיישבת בקצה המיטה שלי ומחזיקה לי את היד. "קמרון, חמוד. אנחנו חייבים לעזוב. תיקח את הדברים שלך." "לעזוב? מה? עכשיו?" "אני לא יודעת כמה זמן יש לנו." היא קמה והולכת לחדר שלה. "הוא יחזור, אתה יכול להיות בטוח. והמשטרה לא תגיע בזמן." "אמא..." "יש דברים שאתה לא מבין, קמרון." אה, כן? אני מבין הרבה, אמא. קודם כול, אני מבין שאני מפחד. אבל למה? כי הוא א...