"מָתַי נְשַֹחֵק בְּמַחְבּוֹאִים?"שָׁאֲלָה נוֹיָה אֶת סָבְתָא. "אֶפְשָׁר עַכְשָׁו," עָנְתָה סָבְתָא, "מִי תִּתְחַבֵּא?" "אֲנִי אֶסְפֹּר וְאַתְּ תִּתְחַבְּאִי," אָמְרָה נוֹיָה, הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ לַקִּיר וְהֵחֵלָּה לִסְפֹּר. "... מִי שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי אוֹ מִצְּדָדַי, הוּא הָעוֹמֵד," סִיְּמָה וְרָצָה לְחַפֵּשׂ אֶת סָבְתָא. ...

"... וּמִפְּנֵי שֶׁעָמִית הִתְרַגֵּשׁ מְאוֹד וְגַם קְצָת חָשַׁשׁ, הוּא לָקַח אִתּוֹ לַגַּן אֶת אֲדֻמִּית, הַשְֹּמִיכָה הָאֲהוּבָה שֶׁלּוֹ, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא הָלַךְ לְאַף מָקוֹם." יְלָדִים רַבִּים מְאַמְּצִים לְעַצְמָם חֵפֶץ מַעֲבָר הַמְּנַחֵם וּמַשְׁרֶה בִּטָּחוֹן בְּעֵת מִשְׂחָק אוֹ לִקְרַאת הַשֵּׁנָה. גַּם לְעָמִית ...