האמורים | 12

הפכה אַשּוּר לממלכה הדומיננטית והטילה את מרותה על ממלכת
בבל, אך לא הצליחה להשתלט עליה לגמרי. המצב הזה התהפך
בשנים 609-614 לפנה”ס, כאשר הצליחה ממלכת בבל להביס את
ממלכת אַשּוּר ולהחריב את עריה המרכזיות: את אַשּוּר
ונינוֵה לגדות החידקל, ואת חרן בקרבת נהר הבָּליח’ בצפון־מזרח
סוריה (כיום בדרום־מזרח טורקיה). בתקופה זו אוחדה מסופוטמיה
לראשונה, מאז השושלת השלישית של אוּר, במסגרת מדינית אחת למשך
כמה דורות, עד שבשנת 539 לפנה”ס נפלה גם ממלכת בבל לידי
הממלכה הפרסית של כורש. מכל מקום, במשך כל האלף השני והשליש
הראשון של האלף הראשון לפנה”ס התקיימה במסופוטמיה מערכת
מורכבת של כוחות פוליטיים יריבים ובעלי ברית, מערכת לא יציבה
ומשתנה תדיר. בעוד המקרא מכנה את ארץ כנען, או את חלקיה
השונים, “ארץ האֱמֺרי” (במדבר כא, לא; יהושע כד, ח; עמוס ב,
י; ועוד), את מסופוטמיה במחצית הראשונה של האלף השני
לפנה”ס נכון יותר לכנות “ארץ האֱמורים”, בריבוי. עם זאת,
השושלות האֱמוריות השונות ששלטו בממלכות המסופוטמיות בתקופה
זו הכירו, לפחות באופן חלקי, במוצאן המשותף ובהתחייבויות
הדתיות (ואולי גם הפוליטיות) הנגזרות ממנו. מלכי השושלות
ששלטו במסופוטמיה אף קיימו קשרים אמיצים, הן ברמה המדינית
והן ברמה המשפחתית, עם שליטי הממלכות הגדולות בסוריה,
ובראשן ממלכות יַמחַ’ד (שמרכזה בעיר חַלַבּ) וקַטנַה (ששכנה
בחלקו הדרומי של אגן נהר האוֹרוֹנטֶס). מבחינה תרבותית