שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 26

לגזור לשניים עגלה משולשת, עז משולשת ואיל משולש, ולאחר מכן
עובר בין גזרי החיות בלובשו צורת לפיד אש ועשן. המוטיבים
של החיה המבותרת לשניים ושל האור המאיר את הלילה מהדהדים
את שני ימי הבריאה הראשונים שבהם, כידוע, בקע האור את
חשכת הלילה ולאחר מכן נבקע הים הדלוח ונפתח באמצעו: (...)
וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת
רֵעֵהוּ (...). (...) וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ
אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. (בְּרֵאשִׁית
טו:י, יז) הסכין המבתרת את החיות מזכירה את הרקיע שביתר את
המים (מי הכאוס=חיה). השימוש החוזר במילה תָּוֶךְ מדגיש את
הדמיון בין שני החיתוכים: (...) וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ
(...). (בְּרֵאשִׁית טו:י) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי
רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם (...). (בְּרֵאשִׁית א:ו) השימוש
במילה גְּזָרִים (החצאים הגזורים), נרדפת ל־בְּתָרִים,
מעביר אותנו, לפי שיטת המילה המנחה, לחציית ים סוף שאותה
מהלל מזמור קלו: (...) וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד
אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.
(בְּרֵאשִׁית טו:יז) הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם
חַסְדּוֹ. (...). [הוֹדוּ] לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי
לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (תְּהִלִּים קלו:א, יג) מאידך ניתן למצוא
קווי דמיון גם בין חציית ים סוף המסופרת בספר שמות לטקס
הברית בין הבתרים. בני ישראל החוצים את הים, בחורבה, בין