שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה | 24

התוהו לשניים, במעבר משממת הכאוס (הסבך) לטוב, ליפה ולנכון
של הבריאה _(לגן): סימן (אות לשונית או שינית ת, ט, ז, ס
- האות הראשונה של המילה) + אמצע (קבוצת העיצורים
וך/בח/בך - סוף המילה). הסימן שפתח את הבריאה הוא הפירוד
שהפריד את הכאוס באמצעו לשני חצאים ושהפך את סבכו הפראי
למרחב מסודר והרמוני. הבשורה שמביא אברהם מובעת במילה
קָרְבָּן (נרדפת ל־זֶבַח), שמהשורש שלה, ק.ר.ב, נגזרות גם
קֶרֶב (נרדפת ל־תָּוֶךְ), היחיד של קְרָבַיִם וכן קָרַב
ו־קְרָב. כל מובני מילים אלה מצטרפים לאידיאולוגיה קוהרנטית
החוזרת על המסר של טָבַח/זָבַח: מטרת המנחה לאלוהים היא
להתקרב ולהתחבר לבורא תוך יציאה לקרב נגד הנחש הפנימי המגלם
את יצרי ההרג שיש להתמודד איתם ולהקריבם. טקסי הקורבנות
שסדרי עריכתם קבועים ומעוגנים בחוק משמשים איפוא לריסון
פראותו של האדם ולהתקת אלימותו כדי למנוע ממנו את רצח בניו
ורעיו. בחירת הקורבנות אינה מקרית. האלהת בעלי חיים הייתה
תופעה משותפת לתרבויות הפוליתאיסטיות. ראשים של בעלי חיים
שונים מכתירים את פסיליהם של אלילי מצרים שגופם גוף אדם.
המצרים קיימו פולחן בעלי חיים בכל הדורות והחזיקו בו בדבקות
מיוחדת. רשימת בעלי החיים שקודשו בצורה זו או אחרת היא גדולה
מאוד וכוללת חיות טרף, בהמות, עופות, דגים ושרצים שונים.
מקום מיוחד תפסו בעלי חיים ביתיים רבים ששימשו כאלוהויות
וביניהם אילים, פרים, שוורים, תיישים, כבשים, שיות ואווזים.