הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 23

מעין המצלמות אריק מתנהל בכבדות. באוזן אחת הוא לא שומע.
לעיתים, כשהוא נעמד, ממהרים עוזריו לתמוך בו, כמו שמסייעים
לקשיש באוטובוס. אריק שונא את זה. היענות מצידו למחוות
האנושיות הללו תהווה מעין הודאה: זקן הנני, תש כוחי. בשנות
ה‑30 של המאה ה‑20, כאשר "הקווקזי הזקן" - כך מכנה בחיבה
עמרי שרון את אביו - היה עדיין ילד בכפר מל"ל, הוא נהג
לצפות אל הכפרים הפלסטיניים העוינים שניבטו מגבעות השומרון
ואביו היה אומר לו: "תמיד תחפש מה יש מעבר לגבעה". לאורך
חייו הצבאיים והפוליטיים השיא אריק שרון את העצה הזאת
לסובבים אותו מאות פעמים. המוטו שלו תמיד היה לעלות על ההר
ולראות מה מסתתר מן העבר השני. הטיפוס המטאפורי של שרון
במעלה המדרון, כדי להגיע לנקודת הראות האידיאלית לצורך קבלת
החלטות, נמשך כשישים שנה. רק כאשר הסתיים המסע המפרך
ורב‑התהפוכות הזה, ואריק שרון התמקם בפעם הראשונה בחייו על פסגת
ההר - כאשר נבחר לראש הממשלה בפברואר 2001 - הוא יכול היה
לראות סוף כל סוף במו עיניו מה יש מעבר לגבעה. רק אז הוא
ראה לאן צריך הרועה להוביל את העדר. סיפור חייו
הפנטסטי ורווי היצרים והתהפוכות של אריאל שרון עדיין לא נגמר.
הוא ממשיך "להיכתב" בעצם ימים אלו. ב‑68 הפרקים הבאים
יתואר מה ששמואל שיינרמן היה אומר לבנו, בעת שחרשו ידנית
ביחד את שדות המשפחה והילד אריק היה מתעייף, ומתלונן
באוזני אביו על השעות הארוכות שעוד נותרו להם להתייסר בעבודה