הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון | 10

מרגלית. גם כאשר נפטרה לילי ממחלת הסרטן בייסורים קשים לנגד
עיניו של אריק, בעיצומו של המרוץ הראשון שלו לראשות הממשלה,
הוא לא נשבר והמשיך לשעוט לעבר הגשמת הייעוד של חייו.
תכונת "עוף החול" הזו, שמהווה נדבך מרכזי באישיותו של שרון
- הכוח המניע שלו ממש - איפשרה לו "לקום מן הקבר" עשרות
פעמים לאורך הקריירה הצבאית והפוליטית שלו, אחרי שהעיתונות
כבר גמרה להספידו. קו אופי שלישי הוא נכונות ללכת עד
הסוף עם תפישׂת הצדק הפנימית שלו, גם אם הדבר כרוך בפריצת
גבולות. תכונה זו היא אחת הסיבות המרכזיות שבעטיין הפך אריק
שרון כבר משלב מוקדם בקריירה שלו לדמות שנויה במחלוקת.
התנהלותו הדורסנית, שנגזרה מנטייתו הנ"ל ללכת עד הסוף, עמדה
במוקד של מחלוקות ציבוריות אדירות עשרות פעמים כבר מהתקופה
שאריק היה בסך‑הכול קצין בן 25 בצבא. כך קרה לו למשל
באוקטובר 1953, בעת שפיקד על יחידה 101 בפעולת הריסת הכפר
קיביה, שבמהלכה נהרגו עשרות נשים, קשישים וילדים ובסיומה
התנער בן‑גוריון מאחריות ממשלת ישראל למבצע; כך היה בקרב
המיתלה באוקטובר 1956, כאשר שרון קיבל אישור להכניס כוח סיור
בלבד למיצר, ובסופו של יום הסתבכה חטיבת הצנחנים שבפיקודו
באחד מהקרבות הקשים ועקובי הדם שידע צה"ל מעודו. כך היה
גם באוקטובר 1973, כאשר שרון הואשם במסגרת מה שכונה אחרי
מלחמת יום הכיפורים "מלחמת הגנרלים", בלהיטות יתר לחצות את
תעלת סואץ; ובדהירת‑הבזק שלו לכיוון ביירות כשר ביטחון