לעוף עם כנפיים שבורות | 3

הקדמה הרשו לי לשאול את שאלת מיליון הדולר: מחבלים
רצחו לי את הילדה, זאת עובדה. הם אשמים ברצח של הבת שלי,
אך האם הם מופקדים על האושר שלי? התשובה היא לא. ואם
אקום בכל בוקר ממורמרת ומאשימה, הרי אני מאפשרת להם לרצוח
אותי בכל יום מחדש. שמי אורין גנץ, אימא של עדן זך זכריה
ז"ל. בתי נחטפה בשבעה באוקטובר כשהייתה בדרכה הביתה
מפסטיבל הנובה. לאחר 67 ימים מורטי עצבים חולצה עדן בפעילות
צבאית של חיילי צה"ל הגיבורים ונקברה ב־15 בדצמבר 2023, יום
הולדתה. עדן נקברה ליד הים, הים שאהבה כל כך. וכך, במקום לחגוג את
גיל 28, היא חגגה את יום הולדתה הראשון בעולם
הבא. כשעמדתי מעל הקבר של עדן ידעתי בכל ליבי שאני לא יכולה לשנות
את העבר, לא משנה כמה אני רוצה ומוכנה להתאמץ בשביל זה.
הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לנסות לשנות את ההווה
בתקווה לעתיד טוב יותר לכולנו במדינת ישראל. החלטתי שאעשה
הכול כדי שאף הורה לא יצטרך לקבור את הילד שלו ולעבור את
הגיהינום שהוא מנת חלקי יום יום. חודש אחרי הקבורה עמדתי על
במה ודיברתי על ההתמודדות שלי. ובאמת, יצאו ממני כוחות
להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית, אך לא שמתי לב לזה עד שהתחילו
לשאול אותי בפליאה איך אני עושה את זה. המראה שהציבו בפניי
אילצה אותי להסתכל פנימה ולבחון את מקורות הכוח שלי. ואז
הבנתי. הבנתי שהחיים הכינו אותי ליום הארור הזה, לשבעה
באוקטובר. 16 שנים לפני האסון הנורא השתלבתי בתוכנית 12 הצעדים עקב