בקובץ שיריה החדש מגיעה אגי משעול, המשוררת המשוכללת ביותר הכותבת היום בעברית, לשיא כוחה. כמעט בכל אחד מן השירים מתרחש מגע דינמי עז בין חומרי החיים - בעיקר הרגש, התשוקה והדמיון - ובין חומרי שפה מוסיקליים עשירים, המעצבים את ההתנסות הסוערת ומשווים לה צורה וסדר.

משעול נזהרת בשירים מהרחבה תאורית ומפירוט. היא מתרכזת בתמצית הרגשית והחושנית של ההתנסות. משום כך שיריה קצרים, דחוסים וטעונים. כל אחד מהם הוא "קפל" במחשבה ובמארג התחושות. הקורא והקוראת מוזמנים לפתוח אותו ולחשוף מתוכו את מחבואי הרגש והדמיון שהוצנעו. בה-בעת עומדים השירים גם בסימן של "כפל": חושניות וצמא לרוחניות, רומנטיקה ופיכחון, רגשות סותרים, הרגע המפרפר של התשוקה הצורבת והזמן הקיומי הנפרש לאיטו, עוטף את מהלך החיים הגדול.
דן מירון


לֹא כָּל תַּרְדֵּמָה
נוֹפֶלֶת
לֹא כָּל עֶרֶב
יוֹרֵד
וְלֹא כָּל זִקְנָה
קוֹפֶצֶת,
יֵשׁ הַמְּנַמְנְמִים כַּאֲפוּנִים
בְּתַרְמִילֵיהֶם הַיְּרֻקִּים
אוֹ שְֹרוּעִים שְׁלֵוִים
עַל עַנְנֵי מַרְשְׁמֶלוֹ.
לֹא כָּל מַלְאָךְ הוּא
נוֹרָא
לֹא כָּל תַּפּוּחַ
מֻרְעָל
וְלֹא כָּל מַבָּט
נָעוּץ,
יֵשׁ הָאוֹסְפִים אוֹתָנוּ
מֵהָאִבּוּד אֵלָיו הָלַכְנוּ
וּמְאִירִים לָנוּ בִּקְתָּה
בִּקְצֵה יַעַר.

שם הספר
השפלה הפנימית
סריטה של חתול
ראה שם
גלופ
יונת פקסימיליה