אוֹלִיבֶר הָיָה קְצָת שׁוֹנֶה. הָיָה לוֹ עוֹלָם מִשֶּׁל עַצְמוֹ,
וּבְדִמְיוֹנוֹ הוּא יָצָא לַהֲמוֹן הַרְפַּתְקָאוֹת וְלֹא הִשְׁתַּעֲמֵם אַף פַּעַם.
אֲבָל גַּם מִי שֶׁאוֹהֵב לִהְיוֹת לְבַד, מְחַפֵּשׂ לִפְעָמִים נֶפֶשׁ תְּאוֹמָה.
וְלִפְעָמִים הוּא גַּם מוֹצֵא.

הַמְּאַיֶּרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת בִּירְגִיטָה סִיף נוֹלְדָה בְּאִיסְלַנְד וְגָדְלָה בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. הַיּוֹם הִיא מִתְגּוֹרֶרֶת בְּאַנְגְלִיָּה עִם בֶּן זוּגָהּ וּשְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ.
אוֹלִיבֶר זִכָּה אוֹתָהּ בִּפְרָסִים בֵּינְלְאֻמִּיִּים וְזָכָה בִּתְמִיכַת אִרְגּוּן אֶמְנֶסְטִי הָעוֹלָמִי, "מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַזְכִּיר לָנוּ שֶׁכֻּלָּנוּ נוֹלָדִים חָפְשִׁיִּים וְשָׁוִים, וּלְכֻלָּנוּ מַחְשָׁבוֹת וְדֵעוֹת מִשֶּׁל עַצְמֵנוּ."