הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהַכֶּלֶב נִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁל יוֹאָב בְּלִי רְשׁוּת...

יוֹאָב בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצֶה שֶׁיָּנִיחוּ לוֹ לְנַפְשׁוֹ – לְצַיֵּר, לִקְרֹא וּלְשַׂחֵק. אֲבָל כָּל הַזְּמַן מְצִיקִים לוֹ, אָז הוּא מַחְלִיט שֶׁהֲכִי טוֹב לִשְׁלֹחַ בַּדֹּאַר לְמָקוֹם רָחוֹק אֶת כָּל מִי שֶׁמַּפְרִיעַ לוֹ. הַאִם יוֹאָב יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ בַּבַּיִת?

עִם מָנָה גְּדוּשָׁה שֶׁל הוּמוֹר וְעִם עֲלִילָה קִצְבִּית נִפְרָשׂ לְפָנֵינוּ סִפּוּר עַל הַצֹּרֶךְ בְּמֶרְחָב אִישִׁי, סֵפֶר שֶׁכָּל יֶלֶד וְיַלְדָּה יִזְדַּהוּ אִתּוֹ.

עֹמֶר הוֹפְמַן הוּא מְאַיֵּר וְקוֹמִיקְסַאי מָעֳרָךְ, זֶהוּ סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן כְּסוֹפֵר.