"קשה לי להאמין שאתה אבא," היא אמרה כשהראיתי לה תמונה שלנו צוחקים יחד, "זה נראה כאילו חטפת תינוק." גם לי קשה להאמין, אולי כי המילה אבא תמיד נשמעה לי הרת גורל, מין נקודת אל חזור, שרק האמיצים ביותר עוברים, רק אלו שכבר כבשו את העולם ראויים לתואר. והנה כולם סביבי הם אבא או אמא עכשיו, ואנחנו עדיין פחדנים, עדיין מבולבלים, עדיין בלי בתים ואחוזות. כנראה שחטפתי תינוקת.כשנינה, הבת הבכורה שלי נולדה התחלתי לכתוב לה מכתבים. טקסטים על הרגעים הקטנים שהבחנתי בה, על הזמן, על הגדילה, בתוך אסופה של מכתבים מאבא לבת ביקשתי לתפוס את הניצוצות הקטנים והזיקוקים הגדולים שגם אלו וגם אלו מופיעים, מפליאים, ואז נעלמים כל כך מהר, את חלקם, אני שמח, הצלחתי להעלות על הכתב, וזה הספר.

שם הספר
אבא חלליות