לַיְלָה אֶחָד הָיִנוּ בַּמִּקְדָּשׁ הֶעָגוֹל, לְיַד הַמַּיִם

לְבוּשִׁים בְּכָתְנוֹת הַכּוֹכָבִים

וְקָדוֹשׁ הָיָה לְלֹא הָכִיל הַיְקוּם

וְדָמַם כֹּל רַעַשׁ וְכֹל רַעַם

יָשַׁבְנוּ עַל הָאֲבָנִים הַכְּחֻלּוֹת

מְכֻרְבָּלִים מֵחֲמַת צִנַּת הַלַּיִל

וְסִפַּרְנוּ בְּשָׂפָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמָע שֶׁעַל הַמִּיטָה

אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים

שֶׁנֶהֱרוּ בָּרֶוַח הַדַּק שֶׁבֵּין שְׁתֵי נְפָשׁוֹת

כָּל הַסִּפּוּרִים

שֶׁסֻּפְּרוּ בְּלֵילוֹת שַׁבָּת אֵי פַּעַם






במרכזה של מסכת זו ניצבת מהיטבאל, אשר מלכה בעיר האֶדומית פָּעוּ בשחר האלף השני לפני הספירה. בדומה ל'קינת מנון על דיוטימה' – מן המפורסמים שבשירי פרידריך הלדרלין, אשר רוחו הגדולה שורה על כל אות מאותיות הספר – גם ביצירה זו היגון הממית שבפרֵדה איננו כי אם שער השמיים, ותהומות הגעגוע הנפערים בלילות קורעים בצידם השני חלונות כבירים וזוהרים לָאלוהות; ובהשראת המיתולוגיה הנוצרית – החסד האלוהי המתגלה בייסורים האנושיים מעיר ומעורר דווקא את הגוף ומקימו לתחייה.

מהיטבאל הוא קובץ שירים ראשון של עמוס מדר, קלדן בבית המשפט ועורך לשון. בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה. את חייו הוא חולק עם חתולתו ז'יסקט לה-ז'אנסיין.