ספר זה אנו אסופת שיחות שהעביר אג'אהן סומדהו, נזיר במסורת התרוואדית של נזירי היער, מבכירי מורי הדהאמה העכשווים במערב. גישתו של אג'אהן סומדהו מתחילה בקבלת עצמנו כפי שהננו ולא כאידיאל כלשהו שנדמה לנו שאנו צריכים לדמות לו. קבלה זו יוצרת מצב של רגיעה, המאפשר מרחב שבו תובנה יכולה להפציע. בכל צורה שבה המרחב מתגלה, הוא מצביע על הבלתי מותנה, מעבר לגוף ולאובייקטים של ההכרה.

ממצב זה של מרחב ניתן לבחון או להרהר בהתניות החברתיות והאישיות, ובכך לשחרר את הלב מאשליית ההזדהות עם האישיות. אין תהליך זה של דחית עצמנו או תפיסת מחשבות ותחושות מסויומות כמוטעות, אלא של למידה להיות עד אילם לכל מה שמופיע, מבלי להאחז בהתנסות הזאת או לדחות אותה.

במהות הדברים, מדובר באמון, בהקשבה, בקבלת כל מה שעולה בהתנסות כ"דברים כפי שהם", או, כמו שאג'אהן סומדהו אוהב לומר,"לקדם את הסבל בברכה"... המקלט אינו נמצא במורה או בכתבים, אלא בטוהר הלב, בנקודה שאיננה משתנה לעולם, שאין בה השקפות או דעות, שאינה מושפעת מדבר, ובה בעת מלאת חיות, מגיבה, ספונטנית וחומלת, וכל כולה כאן ועכשיו.